תורת הסוד והקבלה היהודית פסגת האמת והקדושה אמרו רבותינו שבויכוח בין תורת הסוד לפשט הרי שהצדק הוא בידי הסוד. אבל תורת הסוד נאסרה על-ידי אותם חכמים ממש ללמדה אלא לכאלה שמילאו כרסם בש"ס ובפוסקים ושלא עברו את גיל הארבעים. ומפרשים חז"ל ש"לעבור את גיל הארבעים" אין פירושו עניין של "יום הולדת" אלא עניין של יגיעות בש"ס ובפוסקים לפחות ארבעים שנה. לא לחינם נכתבו הדברים הללו והוזהרנו עליהם לדורות, שהרי ככל שקדושה רמה יותר הרי שהבנתה קשה יותר, ועד לדרגת "פרה אדומה" היא מגיעה: את הטמאים היא מטהרת ואת הטהורים היא מטמאת, אלא שכאן הסדר הוא הפוך. רק הטהורים יכולים להיטהר בה ואילו הטמאים נטמאים ממנה. אבל הכלל ברור: מה שטוב ומותר לאלה רע ואסור לאחרים, וכל זאת בבואם במגע עם אותו דבר, קרי - "פרה אדומה", ולענייננו זה לימוד תורת הסוד.
כבר בימי האר"י הקדוש - האיש שהפיץ את אור הקבלה, הוא הזהיר מאי כניסה אליה גם לטובים ותמימים, ולראיה הרי שאפילו את מחותנו, מרן ה"בית יוסף" (מחבר ה"שולחן ערוך"!) הוא סירב ללמדו מתורת הסוד בטענו כי "אני באתי לעולם לגלות את הסוד ואתה באת לעולם להאיר את הפשט". ואף הרמב"ם הגדול - מאות שנים לפני האר"י וה"בית יוסף", גילה את תורת הסוד רק בערוב ימיו ע"י חכם ירושלמי, וכשקונן כי אילו ידעה היה פוסק אחרת הרי שנענה כי "באת לעולם לשם מה שכתבת ופסקת ומה ששנית ממני עוד יבוא ויתגלה לעולם ע"י אחר מחכמי ישראל".
כמו שכל חפץ יקר ערך הוא יותר ויותר שביר ויש לנהוג בו בזהירות ככל שעולה ערכו, כך גם מקומה של תורת הקבלה והסוד בימינו אנו. לא מעט גאוני קבלה וסוד - שפרשו את ה"זוהר" הקדוש וידעו את מכמני התורה לפני שעסקו בתורת הסוד, הם אלה שעמדו ועומדים על המשמר שמי שאינו משכיל מספיק בתורת ה' ובמיוחד מי שהטהרה שלו איננה ראויה, לא יעז להתקרב לספר הקדוש הזה ולפירושיו. והכל משום שמי שלא עבר עשרות שנות תורה לא יבין את עומק המחשבה וההוראות שבספר זה אלא יפרשם הפוך, רק משום שאין לו את היסודות להבנה הזו. והכל דומה לאותו פועל בניין שהחל לבנות את הבית מהתקרה והקירות, ללא הנחת יסודות הבטון. האוסרים בלימוד הקבלה לכל מען דבעי ידעו היטב את הסכנה שכל מי שרק תמול שלשום החל ללמוד יהדות יחפוץ לקפוץ לראש הנסתר עם גאווה של כסיל, ולא רק יתחיל ללמוד את הנסתר לפני הנגלה אלא גם להורות אותו. וכאן נעוצה שוב פרשת "דוד הכי טוב" וכיתתו.
דוד דבש ("דוד הכי טוב") הוא אינו שונה מתימהונים אחרים שבן לילה הפכו ל"מגלי נסתרות" ועם צחוק וליצנות התגלו עד מהרה כמכשפים רעים וסטים ללא גבולות. לא אגולל כאן שמות של רבים ולא טובים שהטעו ומטעים תמימים ואומללים ולימים התגלו כגורמים פליליים שעסקו בעבדות, בסרסרות ובזנות, אבל בהחלט שרוב רובם של המקרים באים מאותו "לימוד קבלה" ברמייה ע"י דתיים וחילוניים כאחד, שעדיין לא עברו על כרכי ה"שולחן ערוך". מאחר שיסודות הקדושה והצניעות אינם נהירים להם מספיק, אזי, הם הפכו את סדר העולם היהודי והרימו את הזנות מעל הצניעות. מושגים קדושים כ"ניצוצות" הפכו - ע"י אותם ארחי פרחים, לאמצעי טומאה והסרת היהודי מהדרך. הדברים קורים בעיקר באותן קבוצות שאין להם רב וסייג, באותן קבוצות שהתורה הפכה לשולית והעיקר הם המיסטיקה והרווח הכספי. הדברים הללו קרו במקומות שתורת הסוד מלומדת ע"י כופרים בתורת משה או כאלה שפוסחים על חלק מתורת משה, ואילו התלמידים והתלמידות הם כופרים גמורים או תמימים מבולבלים.
הקבלה היא ראשה היפה והמהודר של התורה אבל כאשר מנסים להחיות אותה לאחר שכרתו אותה מהגוף התורתי הרי שהדברים דומים לניסיון להחיות ראש כרות ללא גוף. לא במקרה הטיפוסים הללו - העושים כרצונם הטמא בתורת הקדושה הזו, באים מקבוצות הזויות וממקומות ישוב נידחים תרתי משמע, שהפכו לחממת גידול תימהוניים. בעיית הבעיות היא שגורמים תורתיים - האמונים על הדרך העולה בית אל, לא עשו ולא עושים דיו כדי לעצור את ההזויים הללו ואם לאוו כדי להחרימם. ובעיה נוספת היא שגורמים חילוניים לא מעטים הופכים כל תימהוני ומצורע למלר - רק אם הוא מיד מתפנה ללמדם יהדות כ"מיסטיקה מודרנית", ובמיוחד אם הוא מקפץ כמשוגע בצחוקים וריקודים תימהוניים ואינו עוד "חרדי חניוק". למשל אותה קריינית טלויזייה, שמבלי להכיר את אותו "דוד הכי טוב", מנהיג הכת החשוד בסרסרות, הרי שהיא מיד קפצה בעבר ושיבחה את תימהונותו ואף ייחלה בשידור חי לתקומתם של עוד רבים כמותו.
דוד דבש מבת עין ומקריית ארבע איננו הפגע הראשון וגם לא יהיה האחרון שלמד ולימד קבלה שלא בדרך שהועידו חכמי ישראל, ואשר לימים לימוד זה הייתה פגיעתו קשה מנשוא. מפייבל ברג ומדונה ועד דוד דבש וקורבנותיו עולה שוב ושוב הסכנה לגוף ולנפש ע"י אלה שכרתו את הראש הקבלי מהגוף התורתי.
