העולם "הנאור" עושה קולות של התעוררות לנוכח האיום של החליפות האיסלאמית. הנשיא ברק חוסיין אובמה, מי שהעיד שאין לו אסטרטגיה לטפל במצב, עושה קולות של מי שהחליט לפעול. הפעולה: הקמת קואליציה של כל הכוחות, כלומר גרירת רגליים ובזבוז זמן, כי ידוע מראש שהכוח המשמעותי היחיד שיפעל - אם יפעל - יהיה כוח אמריקני. כל השאר ישמיעו סיסמאות נבובות ובמקרה הטוב יאפשרו לאמריקנים להילחם את מלחמתם.
העולם "הנאור" מזועזע מתמונות עריפת הראשים. מה חדש? האם השלכת אנשים מגגות הבתים בעזה על-ידי אנשי החמאס אכזרית פחות? האם לא היה זה אותו עולם "נאור" שהציל את החמאס - אחיו של דאעש - מידי ישראל? האם אין זה אותו עולם "נאור" המתגייס כדי לשקם את הריסות עזה וכדי להעלים עין משיקום המנהרות בה?
ישראל "הנאורה" הזדעזעה מן האכזריות של השלכת המחבלים "הטובים" - של מחמוד עבאס - מגגות הבתים בעזה ב-2007 בידי אחיהם, המחבלים "הרעים" של החמאס. האם לא הייתה זו אותה ישראל "נאורה" ששנים אחדות לפני כן ראתה כיצד המחבלים "הטובים" שהובאו מתוניס בחסות הסכם "השלום" החזירי - אוסלו - שחוותה על בשר חייליה המושלכים מהחלון ברמאללה אל ההמון החוגג, וראתה את אכזריותם של המחבלים של ערפאת ועבאס?
העולם "הנאור" ו"הנאורים" בעיני עצמם - היונים הטורפות - באופוזיציה הישראלית, בתוך הממשלה ומחוצה לה, מעלימים עין מן הקו הטרוריסטי האכזרי המקשר בין החוליות של ציר הרשע דאעש-חמאס-עבאס. על כן, מסקנתם מ"צוק איתן" היא שיש לתת פרס למחבלים "הטובים" בדמות מדינה בלב ארץ ישראל. עד כדי כך גדולה להיטותם להירתם לשירות עבאס, שאפילו כאשר נשיא מצריים מציע הצעה ראויה לבחינה - לפתור את הבעיה הפלשתינית בסיני - הם מתעקשים להמשיך במצעד האיוולת האוסלואידי.
ובראש היונים הטורפות - שוב ציפורה לבני, שהיא, ולא ההתיישבות, מהווה איום לגבי ישראל. מצד אחד היא מסיתה נגד מלח הארץ ונגד ההתיישבות בה, ומצד שני היא קובעת שוב ושוב שהרשות שהוכנסה לרמאללה היא "לגיטימית". מי שנוהג כך עושה דה-לגיטימציה ליהודים ומעניק לגיטימציה לאויביהם. מי שנוהג כך ואינו לומד מן ההיסטוריה צפוי לחוות אותה שוב ושוב. אבל, ישראל שבחרה בחיים, אסור לה להיגרר אחרי נטיות אובדניות של מיעוט קולני בתוכה ואף בתוך ממשלתה.
וראש הממשלה - הוא אפילו אינו קורא אותה לסדר ואינו מבהיר קבל עם ועולם שאמירתו בעניין אופק מדיני מתייחסת לחובתו כראש הממשלה של מדינת היהודים לדאוג לאופק מדיני ליהודים ולא לאויביהם.
