ברק אובמה ממשיך בשלו: הוא אינו לומד מן הניסיון, הוא מתעלם מן המציאות והוא זורה חול בעיניים. האסטרטגיה שלו למלחמה בדאעש, כפי שהציג אותה (יום ה', 11.9.14), לא תוביל לניצחון על הארגון הזה, משום שהיא חלקית ומטופשת. ומה שגרוע עוד יותר: משמעות נאומו של אובמה היא שארה"ב למעשה נוטשת את המלחמה בטרור, כי האמצעים שהוא מוכן להפעיל אינם מתאימים למלחמה זו.
נניח שאובמה התכוון רק לנושא דאעש באומרו ש"כף רגלו של חייל אמריקני לא תדרוך על אדמה זרה למלחמה". הדרך שלו: מהלומות מן האוויר וסיוע לכוחות קרקעיים מקומיים. זה ייכשל. זה לא יעבוד, כי אי-אפשר לנצח מן האוויר מלחמות בכלל ומאבק נגד הטרור בפרט. האמריקנים למדו זאת בווייטנאם, אנחנו למדנו זאת בלבנון ובעזה, ואפשר להביא עוד המון דוגמאות.
זה לא יעבוד, כי דאעש הוא ארגון קטן - 15,000 איש לפי ההערכות - שפרוס בפרוסות דקיקות על פני שטחים נרחבים ובתוך אוכלוסייה אזרחית צפופה. הוא לא יורה משם טילים שניתן לאכן, אלא יוצא לפעולות קרביות ולמעשי רצח. קחו את הבעייתיות שבמלחמה נגד החמאס בעזה, תכפילו אותה פי כמה - ותקבלו את הבעייתיות שבמלחמה נגד דאעש. אי-אפשר לעשות את זה רק מן האוויר.
אובמה מנסה את זה כבר חמש שנים מול אל-קאעידה, ונכשל. את אוסמה בן-לאדן היה צורך לחסל בפעולה קרקעית, והארגון חי וקיים ובועט. דאעש הרי התחיל כשלוחת אל-קאעידה בעירק, וג'בהת א-נוסרה הוא שלוחת הארגון בסוריה. אל-קאעידה אולי אינו מסוגל לבצע פיגועים כמו שלו של 9/11, היום לפני 13 שנים, אבל הוא עדיין איום משמעותי - הן בפני עצמו והן כהשראה לגורמים אחרים.
זו כן מלחמה באיסלאם על אלו כוחות קרקעיים מקומיים בדיוק אובמה סומך? על הצבא העירקי שהתפורר לאבק ברגע בו התייצב מול דאעש, ברח והותיר אחריו נשק אמריקני מתקדם, בארות נפט שופעות וכספות בנקים מלאות? על הצבא העירקי המונהג בידי ממשלה שנאבקת כל יום על הלגיטימיות שלה? או אולי על הכוחות הכורדיים - מיליציה מקומית שמעמדה המדיני אינו ברור ושיכולותיה הצבאיות מוטלות בספק? ושלא יהיה ספק: אם ארה"ב לא תשלח חיילים, אף מדינה מערבית לא תשלח חיילים.
נאמן לדרכו, ממשיך אובמה לטעון שזו לא מלחמה נגד האיסלאם, כי מה שמייצג דאעש אינו האיסלאם. יכול להיות, אבל אובמה מתעלם מכך שהוא אינו מנהל מאבק תיאולוגי אלא אמור לנהל מאבק צבאי. דאעש ותומכיו המתרבים רואים בו מייצג נאמן של האיסלאם האמיתי - בדיוק כמו שסבורים אל-קאעידה, חמאס, חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי ודומיהם. כך שזו כן מלחמה נגד איסלאם קיצוני, פנאטי ומעוות - וכך יש להציג זאת.
בנאומו של אובמה בלט גם מה שלא היה בו: מה יהיה המחיר שתידרש ארה"ב לשלם תמורת יצירת הקואליציה נגד דאעש. הוא אומנם אמר שממשלו ימשיך לחזק את האופוזיציה בסוריה (וכמובן שהתעלם מכך שגם בה יש גורמים איסלאמיים קיצוניים), אך לא הזכיר במילה את אירן. בשבוע שעבר טען אובמה, במפגן יוצא דופן של ניתוק מהמציאות, שהבעיה האיזורית האמיתית היא דאעש ולא אירן. האם הוא מוכן להמשיך ולהתקפל בפני תוכנית הגרעין של האייתולות? והאם הוא מוכן לעבוד עם טורקיה האנטישמית ותומכת חמאס? וכיצד הוא רואה את תפקידה של מממנת-הטרור קטר בכל העסק? שאלות קשות ומדאיגות.
הטרוריסטים ראו וקלטו מה שהציג אובמה אינו אסטרטגיה למאבק בטרור אלא טקטיקה לעבור בשלום את בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס בעוד חודשיים, להעלות את שיעורי התמיכה בו שצונחים מיום ליום, ולסיים את נשיאותו מבלי להפעיל כוח בחו"ל. מי שקיבל פרס נובל לשלום על כך שהבטיח לא לעשות דבר, מצדיק את אותה החלטה הזויה של ועדת הפרס. את המחיר ישלמו היזידים והכורדים, הישראלים והסורים, ובסופו של יום - גם האירופים והאמריקנים.
ארגוני טרור בכל העולם ראו ושמעו את דבריו של אובמה, ויסיקו את המסקנה המתבקשת: ארה"ב מפסיקה להילחם ברצינות בטרור. היא אולי תהלום מן האוויר, אולי תבצע חיסולים, אולי תפגע קשות בטרוריסטים - אבל לא תעשה דבר כדי לעקור אותם מן השורש. ב-9/11 של 2001 הבינה ארה"ב שהמלחמה בטרור היא מלחמה על הבית; ב-9/11 של 2014 היא הרימה ידיים במלחמה הזאת.
