מלחמת-עולם שלישית כבר איננה חלום-בלהות. זו מציאות כאובה-מתמשכת זה 13 שנים רצופות. היא מתנהלת באורח מאסיבי כנגד ארגוני-טרור איסלמיסטים, הצצים פעם פה, פעם שם. את תחילתה מסמלת הטראומה של ה-11 בספטמבר 2001, עם קריסת מגדלי התאומים בניו-יורק, בידי הזדון של אל-קאעידה.
מאז זרמו, אומנם, מים רבים בנהר ההדסון, אבל פיגועי הטרור לא פסקו. ל"חזית העולמית האיסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים" הצטרפו ברבות הזמן אירגוני-טרור חדשים, אם כשלוחות של אל-קאעידה, ואם כארגונים הפועלים על דעת עצמם - החל בג'יהאד וכלה בדאעש.
למרבה הצער, נושאת מלחמת העולם השלישית אופי של מלחמה אינסופית. היא מתנהלת ללא כתובת ברורה, באשר ארגוני הטרור מסתתרים בנקיקים ומחילות. היא מתמשכת שנים על שנים, רק כדי לאתר עוד שאהיד לרפואה, הנלחם את מלחמת הקודש שלו.
קיצוץ-כנפיים בהבדל משתי מלחמות העולם הקודמות, מתקיימת מלחמת העולם השלישית במערך בלתי-מאוזן, שבו מיליונים תמימים ושפויים לוחמים בחורמה באלפי קיצונים, שאיבדו כבר מזמן כל צלם-אנוש. במלחמה שכזו לא הרוב מנצח. ומתבלט בה, בהפכא מסתברא, דווקא כוחו של מיעוט.
את סרטן הטרור הפושה בעולם אין שום סיכוי להדביר. אחרי ככלות הכל, חיסולו של שאהיד מוסלמי רק מותיר אחריו עוד שאהיד. בהבדל משתי מלחמות העולם הקודמות, אין לכן במלחמה הנוכחית שום תועלת של ממש - לא בהפצצות מאסיביות מן האוויר וגם לא בהפעלתו של כוח יבשתי-קרקעי.
אלא שגם אם לא ניתן לגדוע את הטרור בשלמות - ניתן בהחלט לקצץ את כנפיו. פגיעה ועוד פגיעה במוקדיו עשויה, מן הסתם, להחליש את כוחו ואת המוטיבציה של ארגוניו לפעולות-ראווה גרנדיוזיות, נוסח הפיגוע של אל-קאעידה במגדלי התאומים. במציאות של היום זה הרע במיעוטו ובוודאי משהו שאין לזלזל בו.
