ביום 8.1.08 חתם מחמוד עבאס המוכר אצלנו כאבו מאזן על "חוק זכות השיבה". בתקשורת הישראלית והעולמית התעלמו כליל מארוע שולי זה ומבלי לערוך סקר כלשהוא יכול אני להניח בוודאות כי בודדים בישראל כולל אלו הנושאים ונותנים איתו ב"תהליך השלום " הפיקטיבי לא שמעו על חוק זה. פניתי לפובליציסט ידוע שכתב מספר מאמרים על אבו מאזן ושאלתיו הכיצד חוק זה עליו חתם אבו מאזן לא זכה לאיזכור כלשהוא במאמריו והוא היה מספיק כן וישר לענות לי כי מעולם לא שמע על כך.
לאור הדיבורים ההולכים וגוברים אצלנו כי הישועה תבוא ממחמוד עבאס ה"מתון" שיחזור לשלוט בעזה וירגיע את חמאס הקיצוני היגיעה העת לתרגם חוק זה לעברית ולשפות אחרות ולהפיצו בקרב הציבור. חוק זה בלבד חושף את פרצופו האמיתי של מחמוד עבאס ומנפץ לרסיסים את תקוות השלום של ההזויים בקרבינו שעדיין מאמינים כי ניתן להתפשר עם ה"מתון".
לחוק שמונה סעיפים שמכל אחד מהם פורצת "מתינותו" של מחמוד. להלן מספר פנינים מהחוק בתרגום חפשי שלי מהשפה הערבית:
- נתחיל מהסוף. על החוק חתום מחמוד עבאס בתוארו "נשיא הרשות הפלשתינית" אך מבלי לוותר על תוארו החשוב יותר והראשון" יושב-ראש הוועדה המבצעת של הארגון לשיחרור פלשתין". וכדי שנבין מהי אותה "פלשתין" שאבו מאזן שואף לשחרר ברור כי על כל שטחי ארץ ישראל מדובר או בשפת החוק "פלשתין ההיסטורית".
- לכל "פלשתיני" וצאצאיו הן בתוך פלשתין ("ערביי ישראל" אצלנו) ו/או מחוץ לה הזכות ה"טבעית" לשוב לביתו בכל שטחי פלשתין ולקבל פיצויים על תקופת הסבל שעבר. זכות זו תעבור בירושה עד למימושה המלא וחוק זה לא ניתן לשינוי בדרך כלשהי וגם לא במשאל עם.
- ה"כיבוש הציוני" (ולא חלילה ישראל) נושא באחריות משפטית ומוסרית מליאה לכל הסבל שנגרם לעם הפלשתיני.
- יישובם של הפלשתינים במקום אחר אינו תחליף לחזרתם ל "פלשתין ההיסטורית".
הראיתי חוק זה לחבר שמאלן ותיק מאמין בשלום והוא טען כי ברגע האמת יוותרו הפלשתינים על "זכות" זו לשוב לבתיהם ביפו חיפה ותל אביב. גם על זה חשב המתון אבו מאזן וכדי לא להותיר ספק אף אצל חברי השמאלן הוסיף סעיף מהותי לחוק:
- מי שיפר חוק זה ויוותר על זכות טבעית זו של כל פלשתיני וצאצאיו לשוב לפלשתין יורשע בבגידה ודינו "כמפורט בחוק". להסרת ספק העונש על בגידה אצל שכיננו המתונים הוא מוות.
ועכשיו לשאלות המתבקשות:
האם ציפו כל אלה המאמינים שעם המתון הזה נעשה שלום כי הוא יפר את החוק של עצמו ויגזור על עצמו עונש מוות?
איך באמת ניתן לשבת ולדבר עם מי שחוקק חוק שכזה שלא מתיר ולו פתח קטן לתקווה? האם המתונים ביותר אצלינו יסכימו לחזרת מיליוני ערבים לשטחי ישראל היא "פלשתין ההיסטורית"?
האם יש מנהיג פלשתיני שיעז לשנות חוק זה ? ואפילו כן הכיצד?
האין זה הגיוני נכון צודק ראוי ומחויב המציאות לדרוש מאבא של מאזן לבטל חוק זה לפני כל "משא-ומתן לשלום" איתו?
האם לא היגיעה העת לדרוש מהערבים בכלל ואלו המתקראים "פלשתינים" בפרט שיפסיקו לקרוא לנו בחוקיהם הרשמיים והלא רשמיים " האויב הציוני" אלא בשם המפורש ישראל?
האם כבוד לאומי מינימלי מצידנו הוא חלום?
האם נמשיך לחלום על שלום או שנתעשת ונבין כי מלחמת הקוממיות שלנו - דור התקומה לאחר השואה - היא עדיין בעיצומה?
