אבי בניהו איש מחובר היטב במערכות הפוליטיות, תקשורתיות, צבאיות. הוא דבק במשימתו - תהיה אשר תהיה ובשירותו של מי שיהיה - בחריצות ובהבנת כללי המשחק התקשורתי. הוא אדם שיהיה מוכן להמית את עצמו במצוותם של אלה ששכרו את שירותיו. אבל כדי להבין באמת ולעומק מיהו, בעצם, אבי בניהו ומה מריץ אותו, יש צורך לקרוא בעיון ובסבלנות רבה את כל דברי השבח וההלל על יכולותיו, כפי שהם באים לידי ביטוי באתר הבית של משרדו, מפי הבכירים שבבכירים שעמם היה קשור במהלך הקריירה רבת השנים שלו.
אפשר למצוא ברשימה את
שמעון פרס,
בנימין נתניהו,
אהוד ברק,
שאול מופז, איציק מרדכי,
גבי אשכנזי, כמובן, ומי לא? אחרי כל מסע הטיפוח העצמי הזה ברור כי הנושא המרכזי, הלייט-מוטיב, של כל החומרים - המצולמים בווידאו, הכתובים, המתפרסמים בתקשורת האלקטרונית - הנושא המרכזי היה ועודנו האיש אבי בניהו. האיש אשר בכל התפקידים שמילא בחייו תמיד עמדה לנגד עיניו שאלה מרכזית וחשובה אחת: מה תהייה התחנה הבאה במערכת הקידום האישית שלו.
אפשר לטעון כי אין כל רע ברצונו של אדם להמריא תוך ניצול ההישגים מקצועיים שצבר באמתחתו. אבל השאלה היא היכן ניצב תמרור האזהרה של הגבול. אופי הפעילות במסגרות הפוליטיות של בניהו מול אשכנזי, במסגרת המערכת הצה"לית הוא לדעתי חציית גבול אסורה.
אז מי אתה בעצם אבי בניהו? דובר צה"ל בדרגת תא"ל תחת הרמטכ"ל רב-אלוף גבי אשכנזי, אולי הדובר האישי של אשכנזי מול כול מערכות התקשורת והשלטון ולא רק צה"ל, או אולי המדובר בעצם בשתדלן המנצל את קשריו האישיים הנרחבים - קשרים שנבנו בעמל רב ובמשך שנים - כדי שיוכל לקצור את פרי עמלו ולקדם את עצמו לתפקיד עתידי חשוב כאשר "הבוס" הצבאי יעלה במדרגות השררה עד אל הצמרת? או אולי בסך הכול המדובר באדם אנושי, בשר ודם כאחד האדם, הממהר להיפגע ולהיעלב, היודע ל"פתוח פה" על מי שמעצבן אותו? או אולי - גם וגם וגם, כאשר המטרה העיקרית והיחידה החשובה לו באמת היא לקדם את עצמו.
אבי בניהו הגיע לתפקיד דובר צה"ל כשהרקורד המקצועי והאישי שלו ברור וידוע. הוא לא הסתיר דבר. כולם ידעו שהוא קיבוצניק ממחנה השמאל. השאלה לגבי שיקולי ההחלטה למנותו לתפקיד הדובר חייבת להיות מופנית אל מי שמינה אותו - רב אלוף אשכנזי. אם נבחר בגלל יכולותיו התקשורתיות או שהבחירה נעשתה כיוון שבניהו "התאים" לו בהיותו שמאלן.
אני מניח שאשכנזי יודע את התשובה. השאלה כיום צריכה להיות אם הוא מתחרט על החלטתו כיוון שבניהו הוא זה שחיבר אותו לאישים במערכת הפוליטית. עובדה מוזרה מאוד נחשפה במינוי של בניהו. כול מהלכי הבחירה התנהלו במסגרת פוליטית צבועה "אדום", כאשר כול הבוחרים והנבחרים לובשי מדים. בעברית פשוטה אפשר לומר כי התנהלות כזו מצביעה על חדירת פוליטיזציה לצבא ועוד בחסותו של הנשיא דאז שמעון פרס.
זוויות מפתיעות היטיב לאפיין את בניהו העיתונאי יוסי קליין שכתב עליו במסגרת כתבת פרופיל את הדברים הבאים: "אבי בניהו נהנה להציג את עצמו כאיש רב ניגודים ובעל זוויות מפתיעות. הוא עצמו לא מפסיק להתפעל ממגוון הטיפוסים שאיתם הוא יכול להתחבר. הוא יתחבר ללא קושי לקיבוצניקים מיגור, לקשישות מנתיבות, לליכודניקים מפתח תקוה ולפוליטיקאים בכנסת. יכולת ההתחברות הזאת, אמר לא פעם, היא הנכס העיקרי שלו, בזכותה הגיע לאן שהגיע ובזכותה ימשיך להצליח גם בעתיד. בניהו הוא צנוע ידוע. הוא לא יגזים בשבחים על עצמו אבל יצטט בשמחה אחרים". וזאת בתנאי שיאמרו עליו רק דברים טובים.
בכול אשר פנה ועשה פסע אבי בניהו קדימה במעלות עולם התקשורת עד שהגיעו לידיעת הציבור הפרוטוקולים של ההקלטות שנצברו בלשכת הרמטכ"ל אשכנזי. כאן נחשפה תדמיתו האחרת של בניהו, התדמית האנושית. תדמית של האדם הפגוע אך עדיין המלא מעצמו ואינו מבין כי היהירות היא אם כל חטאת.
מתוך תמלילי השיחות בלשכת אשכנזי מעניין לגלות את מערך קשריו של בניהו. למשל: "על כל שיחת רקע של אהוד ברק עם כתב צבאי אני מקבל דיווח. לא תמיד אני מעדכן את גבי. אני מקבל עידכון מכל שיחה של כל כתב צבאי כמעט במדינה, חוץ מ
עמוס הראל".
כלומר: "שופוני" וראו כמה אני גדול. עם זאת כאשר פוגעים בו הוא פגוע עמוקות, כמעט כמו שיילוק במחזה השייקספירי "הסוחר מוונציה" ששאל מתוך עלבון מכאיב ביותר: האם אין ליהודי חושים, מאוויים, רגשות?... אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו - לא נצחק? אם תרעילו אותנו - לא נמות? ואם תתעללו בנו - האם לא נתנקם?"
ההקלטות מתעדות גם קשרים ענפים בין בניהו לאישים מהזירה הפוליטית, שאותם ניצל לטובת אשכנזי. הראשון מבין האישים האלה הוא, מי אם לא, הנשיא דאז שמעון פרס, שחזה לאשכנזי עתיד פוליטי מזהיר.
את רמת ההיעלבויות של בניהו ניתן להבין כאשר הוא מתאר תוכן פגישה שהייתה בין אשכנזי לפרשן הצבאי של
ידיעות אחרונות, אלכס פישמן. בניהו כעס משום שאשכנזי התנער ממנו, לדעתו, ולא העניק לו גיבוי. זעם והביע את כאבו כך: "אשכנזי אמר שהוא לא אחראי על מה שאבי בניהו עושה? הוא פוצץ את האמון ביני לבינו. אני כל כך פגוע מהדבר הזה. לא רוצה לענות לו בכלל. אני אתפוצץ. שיילך קיבינימאט. שמע, אני נסעתי ל
עמיר פרץ להתנות את ההסכמה שיהיה רמ"ט לשר הביטחון בזה שאשכנזי יהיה מנכ"ל (משרד הביטחון). אתה יודע את זה? אני חיברתי את אשכנזי לשמעון פרס. אני הבאתי לו את
עופר עיני לארוחת ערב במשרד, סליחה.... לא מקובל עליי בכלל. לא יכול לחיות עם זה. לא יכול לייצג אותו במילימטר. שום גיבוי לא קיבלתי ממנו. זה כבר לא חוצפה. זה פשוט בגידה".
כך, למשל, נחשפו גם האמוציות האישיות במערכת היחסים המורכבת-מסובכת בין בניהו, לבין הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, שבה אמר בניהו את הדברים הבאים לאשכנזי: "אני מרגיש סדק משמעותי באמון... אני מתפרק... אני מגן עליך בגופי ובנפשי". ועל זה הגיב אשכנזי בווידוי אישי מפתיע: "תזכור שגם אני אוהב אותך". בניהו המשיך: "אני עושה עבודה בסדר, אני חושב", ואשכנזי השיב: "אתה עושה עבודה מצוינת". בניהו המשיך לפרוס את תחושותיו בפני אשכנזי, ואמר: "עוצמת האהבה שלי וההערכה...", ואשכנזי המשיך להרגיע: "אבל זה הדדי, אבי. מה אתה רוצה?".
בנקודה זו נחשף, לדעתי, המשגה העיקרי בהתנהלות בניהו שעם כל הכבוד לדרגת הייצוג שהוענקה לו הוא בסך הכול היה קצין שכפוף לרמטכ"ל ולא שווה ערך למעמדו. קצין החייב בדרגת אמון גבוהה ביותר לבוס שלו. אינני יודע מה היו הציפיות של בניהו אך בהחלט יכול להיות שהוא היה רשאי לצפות לכך שגם הרמטכ"ל יפגין הגינות כלפי דוברו.
לטפח את התדמית כנראה מתוך כוונה לקנות את ליבו של אשכנזי החל בניהו להפעיל עליו את מערכת הקשרים האישית שלו, כדי לטפח את תדמיתו בעולם הפוליטי ולקדם אותו עד אל תפקיד ראש הממשלה, אולי במסגרת מפלגת העבודה. ואולי במסגרת אחרת. לבניהו פתרונים.
אשכנזי חסר הניסיון התיחמוני קנה את הסחורה שמכר לו בניהו. הוא נפגש עם כל הפוליטיקאים שבניהו הביא אל פתחו, מן הגורן ומן היקב. ומי האדם רב העוצמה האישית שלא יתרשם מן החנופה המסתתרת מאחורי מהלך שכזה? סביר להניח שאשכנזי התרשם וכנראה התחיל להאמין שיש אמת באופציה הצמרתית שבנה בעבורו בניהו. רק כך ניתן להבין את הדיבורים על בגידה, על אהבה הדדית מעורבת באמוציות סבוכות, בין שני גיבורי מחזה האבסורד הזה שנגול לנגד עינינו מן ההקלטות המרתקות.
השגיאה המהותית של בניהו, לדעתי, הייתה שבמקום להתמקד בתפקיד דובר צה"ל ולטפח את מעמדו של אשכנזי עד אל מרומי התהילה הצבאית, הוא הכניס את צה"ל ואת אשכנזי אל מרכז הפעילות הפוליטית, וזאת כנראה מתוך הערכה, או אולי תקווה, כי אם אכן ינסוק אשכנזי אל מרום הפסגות, הוא ייקח אתו את בניהו וירומם את מעמדו, אולי אפילו לתפקיד שר בממשלתו העתידית. הדבר שאשכנזי כנראה לא הבין הוא כי בניהו דואג קודם כול לעתידו של בניהו. אשכנזי כנראה לא קלט בשעת מעשה שהחשיפה החמורה שנחתה על ראשו עם פרסום ההקלטות, עלולה להיות התשלום הציבורי שהוא יידרש לשלם בשעה שהוא רואה את ספינת חלומותיו טובעת כאשר מסביבו הומה הסער הפתאומי.
פוליטיקאי אחד יצא נקי מכל הפרשה, כמו בהרבה מקרים אחרים בקריירה שלו. המדובר באהוד ברק. אבל פטור בלא כלום אי-אפשר. אם בוחנים את מערכת היחסים העכורה בין ברק לאשכנזי, סביר מאוד להניח שברק הבחין בדיוק מה קורה בלשכת אשכנזי בתחום הפוליטי, ובכל זאת לא זימן אליו את הרמטכ"ל לשיחת אזהרה מפני תחילת התהליך של פוליטיזציה בצבא. ואולי בעצם נמנע ברק מכל פעילות מניעתית כחלק ממדיניות שמטרתה הייתה לסייע לאשכנזי להיכשל. כך או כך - אם זה מה שקרה במציאות וברק לא עשה דבר כדי למנוע את התהליך השלילי הזה - ראוי ונכון היה שינהג על-פי טובת הצבא ולא על-פי מה שרצוי לו אישית.
על מערכת מורכבת של קשרים אישיים ואמוציות סוערות כגון אלה שתוארו כאן כבר אמרו חז"ל: "אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה".
