חבל שנשלה את עצמו שהנה הגענו אל המנוחה והנחלה במערכת היחסים המלחמתית בינינו לבין החמאס. לא מנוחה ולא נחלה. כדי לדעת בדיוק לאן נושבת רוח הסער הצפויה לנו, כבר בערב ראש השנה 29 בחודש זה, די להאזין בקשב רב להצהרות הקרביות שמשמיע
חאלד משעל ממקלטו בדוחא בירת קטר. להאזין ולהאמין שהספירה לאחור לקראת חידוש האש כבר החלה.
ואלה הדברים שהשמיע בגילוי לב ראש הלשכה המדינית של החמאס: "המלחמה בעזה לימדה אותנו לקח חשוב והוא שהאויב מבין רק את שפת הכוח. משא-ומתן עם ישראל ללא הפעלת כוח וללא התנגדות, יראה כאילו אנחנו מתחננים לחסד מהאויב".
האמת העגומה המצטיירת מהצד הישראלי של גבול העימות היא שחלק הארי של אזרחי המדינה כמעט שכחו את מוראות מלחמת הטילים והמנהרות. החיים כאילו חזרו למסלולם. כאילו הדחקנו את המציאות אל מעבר לחומות השכחה. אבל רק כאילו. כל מי שמשוחח בימים אלה עם חברי היישובים בעוטף עזה אינו יכול להתעלם מהפער בין האווירה של החששות אצלם לבין מה שקורה במרכז הרגוע שכאילו חזר לשגרת יומו.
אפילו העיתונים כבר עוסקים בהתרחשויות אחרות כמו הסרבנים של יחידה 8200, הסכנות האורבות לפתחנו מצד "המדינה האיסלאמית" ועוד רכילויות חברתיות כאלה ואחרות. בעוד כשבועיים יתברר אם מוצדקים החששות של התושבים משני צדי הגבול - בישראל כמו גם בעזה שנהרסה אך לא נשברה.
אם תחושות אלה משקפות את העתיד להתרחש לקראת ראש השנה או מיד אחרי החג, הרי סביר מאוד להניח שאנו ניצבים, למרבה הצער, על הסף של חידוש האש. ומן הסיבה הזו בלבד חשוב מאוד שכל המערכות ההתקפיות של צה"ל, כולל כול יישובי עוטף עזה, יכינו את עצמם ואת המרחבים המוגנים למתקפת טילים ופצמ"רים, כמו גם חידוש הפעילות ההתקפית מן המנהרות. יכינו את עצמם ויתפללו לאל הטוב שזה לא יקרה בפועל. דבר אחד חייב להיות ברור: מוכרחים להיות מוכנים.
