כל אימת שעולה על סדר היום עניין הסתבכותם של שופטים ושופטות בעניינים שאינם הולמים מעמדם ותפקידם השיפוטי -
ובמיוחד שעה שמדובר בהסתבכותם של שופטים בעניינים פליליים של ממש - הרי מזדעקת ונזעקת מערכת המשפט, מתכנסת אל תוך תוכה, מתקפדת כקיפוד ועושה מאמצי על, כדי למנוע מצב דברים, שבו יהיה פסק-דין,
נהיר, חד-משמעי, נוקב וצורב, שבו תיפרש ערוותו של אותו שופט סורח או שבו תיפרש ערוותו של אותה שופטת סורחת, ברבים.
דומה, כי דווקא מדינת ישראל של ימיה הראשונים, הייתה הרבה יותר מחמירה בגישתה כלפי שופטים סורחים והיא לא חששה להעמיד לדין שופטים שלדעתה - בצדק או שלא בצדק - סרחו ופגעו במעמדם ובתפקידם השיפוטי. לאלה מבינינו (שאינם בוגרי מכללות ואוניברסיטאות שבהם מלמדים אותם להיות טכנאי משפטים ואינם לומדים אף את היסטורית המשפט), עדיין זכור משפטו הסוער והמסעיר של השופט המנוח, אליעזר מלחי ז"ל, שנאשם בקבלת שוחד ואשר נפרש על פני תקופת זמן ממושכת, עד שזוכה שופט אומלל זה, מכל אשמה. לשופט מלחי הוצע לפרוש ממערכת המשפט, כתנאי לכך שהוא לא יעמוד לדין, אולם שופט הגון זה, סירב לעשות כן ודרש לעמוד למשפט. סופם של דברים, זוכה שופט אומלל זה, מכל אשמה. עדת התביעה הראשית במשפטו, יונה סופר, היגרה לאוסטרליה ובמשך ימים, ימים, ראיתי שופט זה מתהלך אחר קלונו במסדרונות בית המשפט, כאשר דומה היה כמי שחרב עליו עולמו.
מערכת המשפט והמערכת הציבורית בישראל אינם סולחים למי שהיו בתפקידים רמי מעלה, עמדו למשפט וזוכו. המשפט המטומטם לפיו:
"אין עשן בלי אש", דבק באליעזר מלחי המנוח, סירב להניח לו והכל - הכל - הריחו את ריח העשן שדבק, לכאורה, בבגדיו, שעה שלא עשן היה, לא אש הייתה ואף לא עצים למדורה לקושש איש, מעולם.
מאז משפט מלחי, חלפו הרבה מים בירקון, העזתם של חלק משופטי ושופטות ישראל, כמו-גם חוצפתם, בכל הכבוד הראוי, גברה ושברה שיאים חדשים, עד כי גם אם נתפסו הם בקלקלתם, סירבו הם להתפטר ממשרותיהם. אין מדובר בהעמדתם לדין פלילי של שופטים ושופטות אלה שסרחו, אלא מדובר בסירובם של שופטים ושופטות שכאלה, לפנות את משרותיהם ולהתפטר מתפקידיהם השיפוטיים, כדי שלא להבאיש בריח השחיתות את מערכת המשפט, שמשום מה מדמים אותה ומשווים אותה, חלק ניכר מאזרחי ישראל למערכת הצדק - ולא היא! משפט אינו שקול לצדק וצדק ניתן רק להשיג במשפט מלך דוגמת משפטו של משפטו של המלך שלמה ששפט בין שתי נשים שכל אחת מהן טענה לאימהותה על אותו ילד.
למי בינינו ששכח נזכיר, כי השופטת,
הילה כהן, הועמדה לדין משמעתי בפני בית-דין מיוחד, שכלל את שני שופטים בית משפט העליון לשעבר,
מישאל חשין ונציב התלונות על שופטים, כיום, פרופ'
אליעזר ריבלין, כמו-גם נשיאת בית משפט המחוזי, בירושלים, לשעבר, השופטת,
מוסיה ארד. במשפט זה התבררו, מעל לכל ספק שהוא, העובדות, כי ב-14 מקרים זייפה השופטת הילה כהן, פרוטוקולי משפט, שבהם כתבה היא, כאילו נכחה היא באותם דיונים ואף נתנה גזרי דין, שעה שמשפטים אלה לא התקיימו מעולם וגזרי דין אלה, לא ניתנו, מעולם. שני שופטי בית משפט העליון, קבעו שגזר דינה של השופטת הילה כהן, יהיה מעבר מבית משפט השלום לעניינים מקומיים בחיפה לבית משפט השלום לעניינים מקומיים, באזור הצפון והשופטת מוסיה ארד, קבעה שיש להדיחה, על אתר מתפקידה השיפוטי. רק בעקבות לחץ ציבורי כבד, דרשה שרת המשפטים, דאז,
ציפי לבני, מהילה כהן, להתפטר מתפקידה השיפוטי ומשלא עשתה זו כן, הדיחה אותה הוועדה לבחירת שופטים.
כותב שורות אלה, פנה ליועץ המשפטי לממשלה, בדרישה להעמיד לדין את השופטת, הילה כהן, בגין ביצוע עבירות פליליות, לכאורה, של זיוף ושיבוש הליכי משפט ומשנדחתה בקשתו זו, עתר הוא לבג"ץ נגד נשיא בית משפט העליון, לשעבר, פרופ'
אהרן ברק ונגד היועץ המשפטי לממשלה, בעניין זה ועתירתו נדחתה. בג"ץ קבע, כי הוא אינו מתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא לנקוט בהליכים פליליים נגד השופטת לשעבר, הילה כהן והחלטתו נראית סבירה על פניה. במאמר מוסגר יצוין, שבעקבות תביעה שהגישה השופטת הילה כהן, שהועברה לבוררות - בה טענה היא שבעקבות הדחתה, נגרם לה נזק כספי, שכן היא לא תוכל לשוב ולתפקד, לעולם, עוד כעורכת-דין - נפסקו לה מקופת הציבור, כמה וכמה מיליוני שקלים. האגודה לזכויות האזרח, שהתרעמה על נושא זה, לא נקטה, למיטב ידיעת שורות אלה, בכל הליך שהוא, עקב כך, לרבות הגשת עתירה לבג"ץ בגין פסיקת סכום עתק זה, לשופטת לשעבר, הילה כהן.
הילה כהן אינה היחידה, כמותה יש
למרבה הצער ולמרבה הבושה אחרים. כרגע עומדת על סדר היום, פרשת נשיא בית משפט העליון, יצחק כהן. אם חלילה יתברר שיש דברים בגו, בגין האשמות המוטחות כלפיו, אסור לה -
אסור לה למערכת המשפטית - לטאטא דברים אלה מתחת לשטיח ולהסתפק ביציאתו של שופט נכבד זה לפרישה כפויה. אם, חלילה וחס, עבר שופט נכבד זה, העבירות הפליליות המיוחסות לו וגם/או חלקן, מן הדין הוא שייתן הדין עליהם, דוגמת כל אזרח אחר מן השורה. מי המעזים לצאת חוצץ נגד המערכת המשפטית, דוגמת העיתונאי,
יואב יצחק, שעתר לבג"ץ בעניין שיבוצו של השופט,
תאודור אור (חברו של יו"ר "טבע" לשעבר,
אלי הורביץ ז"ל), במשפט שהתנהל נגד אלי הורביץ המנוח, אין עתירתם מתקבלת, מנימוקים שונים.
המערכת מגנה על עצמה, בכל דרך אפשרית. עותרים כאלה דוגמת כותב שורות אלה, יואב יצחק ואחרים המעזים לצאת חוצץ נגד המערכת המשפטית, מסווגים במקרה הטוב, כ"עותרים צבעוניים" ובמקרה הרע
כ"עותרים תמהוניים", כך מצליחה המערכת המשפטית להשתיק כל ביקורת נגדה וכך מונעת היא, קיום מערכת תקדימים סדורה ומסודרת שתמנע - בעתיד - הישנות מקרים דומים שכאלה.
