אמנם טשרניחובסקי היה סופר ומשורר מוכשר ביותר, וגם קשור לעם ישראל, אבל חרפה נוראה הייתה דבוקה בעומק חייו, שכן היה נשוי עם אישה גויה נוצריה מאוד אדוקה, לכן דיוקנו על שטר מדינת ישראל צורם באופן נורא, במיוחד בצירוף למילה שקל שיש לה מקור בקודש.
נישואים עם גויה - קל וחומר נוצריה אדוקה - הם, כדברי רבנו הגדול הרמב"ם, חורבן האומה, ואיך ייתכן להאדירה על שטר של האומה.
ספרות היא דבר נכבד, אבל לא הצורה היא העיקר אלא התוכן. הרב צבי יהודה קוק הזדמן פעם לאותה ספינה עם טשרניחובסקי, שהקדיש ערב להקראת שיריו על הסיפון, וגם הרב הקשיב מן הצד. לבסוף אמר לו המשורר: 'תמהתי בראותי אותך מקשיב'. הוא שאל אותו מדוע, וטשרניחובסקי אמר לו: ’מה לכם, אנשי הקודש, עם שירת החול?‘. אמר לו הרב: ’אין סתירה בין קודש לחול, יש סתירה בין קודש לטומאה, והגיע הזמן שתוציא טומאה מביתך‘.
אין להקדיש את שטר הכסף לדמותו של טשרניחובסקי, גם בשל יצירתו ולא רק מעשיו. טשרניחובסקי ראה לנכון לתרגם את הספרים של הומרוס איליאדה ואודיסאוס הגדושות באלילות יוונית. גם בשירו "לנוכח פסל אפולו" בולטת הערצתו הגדולה לתרבות יוון ובעיקר ליופי. אבל אנחנו תלמידי משה רבינו אומרים: שקר החן והבל היופי, אישה יראת ד' היא תתהלל. היופי הוא רק עטיפה חיצונה, הוא אינו תוכן. גם תרגומו של האפוס הפיני קאלאוואדה המלא אמונות אלילות, אמונות טפלות ועלילות מוזרות מעורר תמיהה גדולה.
