לא לגזים דומה כי בעידן פריחת האנטישמיות באירופה ראוי להתנחם בעובדה כי גורמים ממלכתיים מתנערים ממנה. וכך נחשפנו לאחרונה לשתי נקודות אור משמעותיות במלחמה נגד התופעה העממית הכואבת. בראש ובראשונה הנאום של קנצלר גרמניה קבל עם ועולם בהפגנה יהודית בגנות התופעה, כשהיא מצביעה על היהודים כאוצר לאומי. אין ספק שקריאה מהדהדת זו, בנוסח "יהודים לא לגזים", בניגוד לסיסמה האנטישמית, היא התשובה לנאציזם בפרט ולאנטישמיות בכלל.
החדשה הטובה השנייה היא הקמת המוזאון היהודי בבלגיה, ארבעה חודשים בלבד אחרי רצח הזוג הישראלי במקום, במעמד ראש הממשלה שגינה את האנטישמיות, והכריז על ענישה מחמירה כנגד הפורעים. גם למוזאון יש משמעות סמלית עולמית, מעבר לאזורית, במלחמה הבלתי פוסקת נגד האנטישמיות ובחיזוק מעמד היהודים בעולם.
מדינה עברית לאחרונה עלה הוויכוח הציבורי לכותרות, האם להכיר בשפה הערבית כשפה רשמית של מדינת ישראל. לדעתי התשובה היא שלילית. ההכרה בשפה העברית בלבד כשפה הרשמית במדינה חשובה כדי להזכיר לערבים ולעולם כולו שמדובר במדינה יהודית, שנציגה הוא השפה העברית, בדיוק כפי שההימנון שלה כסמל הוא יהודי.
עם כל הכבוד למיעוט הערבי, שיש לכבד את זכויותיו, כפי שמצביעה מגילת העצמאות, אסור להפוך את שפתו כסמל רשמי של המדינה, כאילו מדובר במדינה ערבית.
יתר על כן, בעקבות העלייה לישראל ישנו כאן מיעוט גדול הדובר שפות שונות, ובראש ובראשונה השפה האנגלית, כמו גם השפה הרוסית, האמהרית ועוד. האם בגלל זה נכריז עליהן כשפות רשמיות? די לציניות.
הדתיים המצויינים דומה כי על-רקע נתוני ה-
OECD, שפורסמו לאחרונה, לפיהם ההשקעה של ישראל בכל תלמיד היא מהנמוכות בעולם, כמה מעודד לקרוא את הידיעה המרעננת על הכרזת בתי ספר ערכיים שזכו למצויינוּת על-ידי משרד החינוך. בראשם צועדים, איך לא, בתי הספר הדתיים. ומה הפלא?
לא סוד הוא שהתלמידים הדתיים, האֲמונים מקטנוּת על המילה הכתובה, ועל הערכים שהיא מייצגת, ומורגלים בקריאה בתפילה ובלימוד תורה, לא נטשו אותה גם בעידן האינטרנט. כפי שפורסם בסקר אחר, הם מובילים בקריאת ספרים בקרב הנוער ומחונכים מינקותם לעזור לזולת ולתרום לקהילה. הנתונים על מצויינוּתם הם רק אישור רשמי לְמה שידענו מכבר.
זועק חמאס עם כל הכבוד, ברצוני להזכיר לכל הנשבים בקסמי השלום של יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, שהאיש, תחת הכובע והחזות המערבית שלו, הוא חמאס לא פחות מחמאס.
מי שמסית במסגדים נגד ישראל, מפאר בכיכרות תחת כל עץ ומיקרופון רענן את המחבלים ומעלה אותם על נס. ולא עוד, אלא מעניק להם פרס לטרור בדמות משכורת חודשית, כשמדרוג השכר הוא ביחס ישר לדרגת הטרור: ככל שהמחבלים פגעו יותר ביהודים, ונענשו בעונשי מאסר לתקופות ממושכות יותר, כן שכרם גדל - הוא תומך טרור ממדרגה ראשונה, שלא היה מבייש את החמאס. את שיתוף הפעולה עם ישראל הוא מבצע לצורך הצגת תדמית ליברלית ומתונה בעיני העולם.
פסוקו חתונינט -
הקיבוץ געש הבית היהודי בעקבות החוקה:
הבית הפוליטי? ואולי הבית של בנט - מנהיג שחיפש מפלגה? אנטישמיות מושלת בכיפה.
למה? כובע.
לחם שעשועים: כמאמר המשורר "אם אין לחם, יאכלו שעשועים".
(ובשדרוג רוחני ממקורותינו, כפי שהצביע נעים זמירות ישראל: "ומצוותך שעשועיי" (תהילים).
