תורת קבלת ההחלטות ההתנהגותית מנתחת התנהגות אנושית בתנאים משתנים ומנסה לנבא ולהסביר בכלים פסיכולוגים מדוע אנשים ומנהיגים מקבלים סוגים שונים של החלטות.
אחת התופעות שחזרו והתגלו במחקרים (טברסקי-כהנמן) היא תופעת שנאת הסיכון. מסתבר שבתנאים של אי-ודאות בהם הסיכון גבוה, אנשים מעדיפים להימנע מהחלטה, להיות פאסיבים ואף להתאכזב, לעומת לקחת החלטה ואז במיקרה וטעו להתחרט על ההחלטה.
אנשים יעדיפו, להישאר במצב סטטוס קוו בנושאים שונים בחיים, החל משינוי ארגוני שעובד מתנגד אליו, ועד לשינוי לאומי ומעבר מסכסוך להסכם כשמדובר במנהיגים פוליטים.
מצב הסטטוס קוו הוא מצב הנתפס לכאורה כפחות מסוכן למחליט שונא הסיכון שהפחד מההפסד מונע ממנו לקבל כל החלטה לשינוי המצב. הווה אומר יש עדיפות להישאר במצב סטטוס קוו.
מנהיגים פוליטים בהשלכה לסיכסוך הישראלי-פלשתיני, לא ייטו לקבל החלטות להסכם/הסדרה, זאת מאחר ומבצע צבאי נתפס כמציאות בה אתה יכול לכמת את ההפסד מבלי לעשות שינוי גדול יותר שיכול לסכן מבחינה פוליטית.
בהתאם לכך אותם מנהיגים יכולים לתת רציונליזציות צבאיות ולאומיות לחוסר הרצון לשנות את הסטטוס קוו הנוח לפוליטקאי ("אין מי עם לדבר","אין פרטנר"). כל מבצע צבאי נוסף מייצר מחויבות למבצע צבאי שיבוא אחריו ונוצר תהליך פסיכולוגי של הסלמת מחויבות לקו פעולה נתון גם כשאינו מביא תוצאות ברמה האסטרגית. מבצעים צבאיים הופכים להיות העיקר, המצב המוכר, הססטוס קוו, ללא ניסיון למנף אותם לכיוונים מדיניים. מקבל ההחלטות נמצא בתוך צוות מצומצם של אנשי אמונו. באחרים, במיוחד בעמיתים פוליטים, הוא רואה לעיתים בצדק, כיריבים הפועלים ממניעים אישיים ולא עניינים. לדוגמה ביבי ביחס לליברמן ובנט בענייני הקבינט הביטחוני.
משברים עתידיים סגירות קבוצתית זו עלולה לפסול ריבוי דעות שיכולות להביע אופציות פעולה ותוכניות נוספות ליום שאחרי. חשיבה קבוצתית מקובעת זו מחזקת את מצב הסטוס קוו וכיוון הפעולה הקיים והפחות מסוכן לכאורה לטווח הקצר. העובדה כי ממשלת ישראל והעומד בראשה אינה מנסה לייצר כיוון מדיני מול גורמים פרגמטים ברשות הפלשתינית היא תוצאה של העדפת סטטוס- קוו.
מדיניות סטטוס קוו מול הרשות הפלשתינית ומול גורמים פוליטים שראש הממשלה מעוניין להחזיק כשותפים בקואלציה, עלולה להביא אותנו ככל שהזמן עובר למשברים הן בזירה הבינלאומית מול האמריקנים והאירופאים והן בזירה הפנימית בנושאים חברתיים וכלכליים.כל זאת בגלל מחירו הגבוה של הסטטוס קוו הביטחוני והשלכותיו התקציביות.
דומה כי הדרג המדיני, אינו שוקל ברצינות כל אופציה של הסדר כאפשרות לנטרל איומים צבאיים לטווח הארוך ומרוכז אך ורק במהלכים צבאיים לשימור סטטוס קוו בטווח הקצר. בזירה בה אנו חיים מבצע צבאי המשיג הרתעה ביטחונית יהיה בעל תועלת רבה אם ימונף לתהליך מדיני. בשביל שזה יקרה, מקבל ההחלטות צריך להיות מנהיג אמיץ, אסטרטג שרואה שינויים באופן מערכתי ולא פוליטיקאי שעוסק בשרידותו הפוליטית. סטטוס קוו כידוע לא קידם במאומה את ישראל ומשקף תקופה מוחמצת שהביאה מלחמות נוספות ופגיעה במעמדנו.
