אודה על האמת ולא אבוש, מבחינה אגוצנטרית גרידא, שמח אני גם שמח, על פרישתו של שר הפנים,
גדעון סער, מהחיים הפוליטיים - ואפילו אם הוא לא התחייב על פרישה קצרה, אלא, אך ורק, על "פסק זמן מהחיים הפוליטיים", כפי שנוסחה הודעת הפרישה או הפסקת הפעילות, בידי מי שנוסחה מטעמו של גדעון סער. לאחר פתיחה זו, חייב אני מספר מילות הסבר. משפחת סער-אבן, היוותה לה למושב מקום מגורים, בבית מגורים צנוע שאינו מושך תשומת לב, בסביבת בית מגוריי, כאשר אלמלא מדובר היה בשר הפנים, לא הייתי יודע אפילו שהוא וזוגתו, כמו-גם ילדם המשותף, גרים בשכנות לי. אין במקום כל אבטחה בולטת, אין במקום כל כוחות שיטור ואלמלא כמה מפגינות חמוצות פנים, שהיוו להם, דווקא את שעות מנוחת הצהריים, בימי שישי, לא הייתי יודע, שגדעון סער, גר בשכנות לי.
לפני כחצי שנה החל ה"טרנד" השבועי, כאשר מידי פעם בפעם, "זוכים" דיריי האזור להפסקה, בת שבוע שבועיים ושוב מגיעות אל המקום, נשים דעתניות, חמוצות פנים, שקווים של מרירות ודעתנות יתר, משוות להן ארשת של לוחמות מהזן המקומי, כאשר כל אחת ואחת מהן בטוחה שהיא לפחות ז'אן ד'ארק של השמאל ואל תחמירו עמי, יתר על המידה ואל תטענו כלפיי, כי תיאור זה הינו תיאור מצ'ואיסטי-פשיסטי של דימויי נשים לוחמות, בעיני גברים מתגוננים. וגם אם כך סבורים אתם, דעתי נוחה גם מכך, שכן מנוחת יום שישי שלי, מופרעת - פעם אחר פעם - בפני אותן נשים מפריעות, הלוחמות מלחמות צדק, בשם עצמן -
כאשר דומה שלוחמות הן, בשם עצמן - ועצמן בלבד! פתאום הגיעה אל השכונה שלנו, אחת לבושה בג'ינס הדוקים, מצוידת במגאפון, כשהיא גוררת אחריה סומאלי מחמד, שלא הבין בדיוק מה תפקידו בכוח והיא הורתה לו, בקול של ציווי פקודתי, "תעמוד כאן". לאחר מכן - למרות שהשעה הייתה שעת צהריים, שמרבית תושבי השכונה אינם יכולים לנום בה, בשאר ימות השבוע ומנצלים את הזדמנות הפז שהם מסיימים עבודתם מוקדם יותר, בימי שישי, כדי לנום את תנומת הצהריים, בשעה זו - קרבה פיה למגאפון והחלה להביע את דעותיה
"המתקדמות", בדבר זכותם של הסומאלים לתנאים טובים יותר, מאלה שהם מקבלים בארץ. כמובן, שנושא ונשוא הביקורת, היה שר הפנים, גדעון סער.
איני יודע מי היה הגאון התורן, במשטרת ישראל, שאפשר לה פלישה טורדנית שכזו, לתוך פרטיות תושבי השכונה ולתוך מנוחתנו ושלוותנו, דווקא בשעות אחר-הצהריים של יום שישי, אולם התגובה המתבקשת, לא איחרה לבוא. שתי נשים יצאו מהבניין הסמוך וביקשו מהמפגינה ליטול את סומאלי המחמד שלה והמגאפון ולהסתלק מן המקום. בתגובה צילמה היא אותן במכשיר הטלפון הנייד שברשותן.
בשלב זה החלו צעקות, כששתי הנשים דורשות שימחקו הצילומים שבהם צולמו בידי המפגינה "הנאורה" והיא בשלה - חוזרת וטוענת שמדובר בשטח ציבורי ולכן מותר לה לצלם כל מה שמתרחש בשטח הציבורי, כולל שתי נשים אלה. תוך דקות הגיעה למקום ניידת משטרה ומנוחת הצהריים הפכה לבלגן מוחלט, כאשר - כרגיל בישראל - היו מי שצידדו בה והיו מי שגידפו אותה ודרשו שתעוף - כמה שיותר מהר, מהשכונה.
חלפו, נקפו הימים ועכשיו הגיעה המפגינה התורנית, מפרשת הסומאלי מחמד, כשיש לה נושא חדש לענות בו - החלטתו של שר הפנים, גדעון סער, לסגור עסקים - בעיקר מרכולים - הפועלים, בימי שישי בערב ובמהלך השבת. עכשיו, הפך גדעון סער ל"דוס" והטון הנלהם, מהעבר, שצידד בזכויות הסומאלים ואנשי העולם השלישי, להתפרנס בכבוד, ביקר - בחריפות רבה - "כניעתו" של שר הפנים לכוחות השחור הדתיים, תוך שמידי פעם בפעם נרמז, כי אולי, חלילה וחס, חזר גדעון סער, בתשובה.
כעת, יש לנו שקט והמפגינה התורנית לא נראתה בשכונה, מזה שלושה שבועות עד חודש ימים. לא נראה לי שהדבר קשור להודעה בדבר
"פסק הזמן" שנטל גדעון סער, מהחיים הפוליטיים, שכן הודעה זו פורסמה, ברבים - זה אך, אתמול - והגברת הלוחמת פסקה ממלחמותיה, כבר לפני שבועות מספר.
איני מאמין ב"פסק הזמן", בכל הקשור לחיים פוליטיים. בחיים הפוליטיים, או שאתה פורש - לחלוטין - מהם, אם מחמת העובדה שקראו לך, בבוא יומך, אל מעלה, אם מחמת, חלילה וחס, שחלית במחלה המונעת ממך תפקוד שוטף, בחיים הפוליטיים התובעניים ואם מאחר שהדיחו אותך מתפקידך הפוליטיים ולא נבחרת מחדש, לכנסת. פסק הזמן היחיד שאני מכיר הוא חטיף של תאגיד שטראוס-עלית והוא משמין - משמין ללא תקנה. כל פסק זמן אחר, לא מוכר לי ובייחוד שהדברים קשורים קשר הדוק, כמעט קשר גורדי, לחיים הפוליטיים.
גדעון סער ישוב לחיים הפוליטיים והשאלה הינה רק, מתי. עם זאת, אין לי להטיל ספק במניעיו האישיים העכשווים ואם האיש אומר שהוא פורש בשל רצון להתמסר למשפחתו, הרי הצהרתו זו, מכובדת עלי, גם מכובדת. האיש יצא גבר ובמקום להגיד לאשתו -
גאולה אבן - וותרי על עבודתך כשדרית טלוויזיה ואני אפרנס אותך ממשכורתי המכובדת והשופעת, כשר בממשלת ישראל, וויתר על תפקידו למענה. כל הכבוד גדעון סער. שאפו. וזהו. איני מחפש מניעים נסתרים ואם בעוד תקופה תגזור בשל כך קופונים מנשים אוהדות ומגברים מזדהים, עם מעשיך - אשריך!
בשבילי, תמיד תישאר גדעון סער, שיודע לעמוד בתור בדוכן הסנדוויצ'ים של
"איציק ורותי", ברחוב שינקין, בחיוך מבויש משהו ממתין, כאחד האדם, לתורו, כדי לקבל את הסנדוויץ' האהוב עליך שדודי ושולי מכינים, במיומנות מקצועית של ממש, לך, כמו לשאר לקוחותיהם. לא ראיתי בך, מעולם, אבק של התנשאות ובשל כך מכבד אני אותך. אני מצטער, שוב איני חבר בתנועת החרות. לאחר שדודי אפל השתלט על סניף צפון תל אביב של הליכוד, בחרתי שלא להיות מעורב בחיים פוליטיים ובמפלגה שבה יש לאנשים דוגמתו, כוח פוליטי משמעותי.
אם תחזור לחיים הפוליטיים - גדעון סער - ותיזקק לעזרתי, הרי נכון אני - מוכן ומזומן, בכל עת ובכל שעה, להטות כתף ולהקים, בעזרתך שלך, ארץ ישראל יפה יותר - ארץ ישראל שלא ישירו עליה שירי הלל, מרחוק, מברלין, מאמסטרדם ומשאר מקומות שצעירים נאלצים לברוח אליהם בשביל למצוא פרנסתם, שכן בארץ הנכיחו והנציחו המשפט "טוב למות בעד ארצנו" ומשום מה, באותו הדבק והקשר דברים דחקו והדביקו המשפט
"אבל קשה, למי שנותר בחיים, לחיות בארצנו" ואם הוא רוצה לחיות, ברווחה ובשופי, חייב הוא לצאת ולמצוא לחמו, בארצות הגולה. מקווה אני, שתחזור ותפעל בחיים הפוליטיים, לשינוי המצב הקיים, שכן מ
יאיר לפיד והצהרותיו הבומבסטיות, לא ראינו אלא מימוש המשפט:
"נשיאים ורוח וגשם אין...". לא אשכח גם, כי אתה הוא זה שהביא לחקיקת התוספת הקטנה המופיעה בשולי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כאשר הכוונה הינה להוספת תת סעיף 10 הקובע דברים, בזו הלשון:
"149. לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן - (10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
מי שרוצה להשכיל להרחיב דעת בעניין זה, מוזמן לקרוא את עבודת המוסמך של ד"ר ישגב נקדימון, שהפכה לספר "הגנה מן הצדק".
מקווה אני שלא עוררתי עלי קנאתה של זוגתך, תחי', גאולה אבן, בסופרלטיבים אלה שקושר אני לראשך, אולם הרווחת אותם -
בצדק רב וביושר. פוליטיקאי מסוגך אוהב אני ואפילו מכבד, תכונה שאיני רוכשד, דרך כלל לפוליטיקאים. מקווה אני כי אומנם יצאת אך ורק ל"פסק זמן" מהחיים הפוליטיים ותשוב אלינו, בבחינת משיב עתרה ליושנה, עד מהרה.
