האיסלאם ועמו המוסלמים נמצאים היום בשלב של מסעי הצלב שבו הייתה הנצרות בתחילת האלף השני לספירה, במשך כ-400 שנה. לאחר הפילוג שהיה בנצרות בין הכנסיה האורתודוקסית-המזרחית לבין הכנסיה הרומית-קתולית במאה ה-11, החלו הקתולים ב"מסעי צלב" במטרה לחסל כל דת אחרת, לרבות כל פלג אחר בכנסיה הנוצרית. מי שסירב להצטרף אליה דינו היה מוות. מסעות אלה כללו גם את השאיפה להקים ממלכה נוצרית רומית-קתולית במזרח התיכון - ממלכת ירושלים, שתתאחד עם אירופה הקתולית. מסעי הצלב היו גל חסר תקדים של ברבריות ואלימות שבאו לביטוי בטבח המוני של מי שלא היה רומי-קתולי - מוסלמים, יהודים, נוצרים אורתודוקסים ואחרים במזרח התיכון ובאירופה. הייתה זו תקופה של מרחץ דמים ופראות לשמה, שהזכירה במידה רבה את הפלישה של ההונים לאירופה במאות הרביעית והחמישית.
במאה ה-13 הקים פרנציסקוס מאסיזי את המסדר הפרנציסקני. לאחר מותו של פרנסיס, היו חבריו "פעילים" מאוד במסגרת אינקוויזיציה שהייתה למעשה המשך של מסעי הצלב להפיכת מערב אירופה לקתולית. במאה ה-15 הביאה האינקוויזיציה לחיסולם הפיזי של אלה שאינם מצטרפים לכנסיה הקתולית או לגירושם. האינקוויזיציה הייתה אחת הדרכים להילחם ברפורמציה שהחלה להתפשט באירופה במחצית השנייה של המאה ה-15, ואיימה על קיומה וייחודה של הכנסיה הקתולית. בסופו של דבר הרפורמציה ניצחה. כתוצאה מהשפעת ההשכלה בארצות אירופה, זנחה הכנסיה הרומית-קתולית את הרעיון של הקמת ממלכה עולמית. התרבות המערבית החלה לשלוט באירופה, והשפעתה ניכרה גם בארצות הגובלות באירופה או שהיו איתה בקשרי מסחר ותרבות.
האיסלאם היום נמצא בשלב שבו היה העולם הנוצרי בשליש הראשון של האלף השני.
בדומה לפיצול שבין הכנסיה האורתודוקסית-מזרחית לבין הכנסיה הרומית-קתולית, כך גם באיסלאם נוצר פילוג ופיצול בין הסונים לשיעים. הקרע ביניהם הולך ומעמיק עד כדי מלחמות דמים. מלחמות אלה הביאו את הארגון הסוני הקיצוני להכריז על הקמת ח'ליפות איסלאמית, דאעש, בשלב ראשון בשטחים שבשליטתו בעירק ובסוריה, כשהמטרה הקרובה היא להשתלט על כל ארצות הלבנט. לאחר מכן כוונתם להשתלט על ארצות אירופה ובטווח רחוק יותר - גם על ארצות מעבר לים. להשגת מטרה זו הם נוקטים אותה שיטה שננקטה ב"מסעי הצלב" - טבח ורצח של מי שאינו מוכן להצטרף לדת האיסלאמית-הסונית. בכך אנו רואים דמיון למלחמות בין הכנסיה הרומית-קתולית לבין הכנסיה האורתוקסית מזרחית, כשבמקביל הם גם משמידים, הלכה למעשה, מי שאינו מוסלמי ומסרב להמיר את דתו.
אך הם אינם מסתפקים בשיטה גלויה זו. הם נוקטים גם שיטה של "סוס טרויאני" כבר מספר עשרות שנים, כשהם מנצלים את תמימותם, ואולי אף אי-פיקחותם, של שליטים באירופה ואף מעבר לים.
זכויות אדם אינן נשק להשמדה עצמית בדרך כלל, מהגרים נוטשים את ארצות המוצא שלהם, בין מרצון ובין מכורח, כשאינם מרוצים מהשלטון ומהתרבות שבארצות מוצאם, ומכפייה רוחנית ופיזית שממנה הם סובלים. הם מהגרים לארצות שבהן המשטר שונה, התרבות שונה, ואורח החיים שונה, כדי להשתלב בהן וליהנות מתרבותן ומשטרן. אלא שבמשך כשלושה עשורים אנו עדים לתופעה שונה. בני אדם מהגרים מ ארצות מוצאם לארצות זרות לא כדי להשתלב בהן, אלא כדי להכריחן להשתנות ולאמץ את התרבות ואורח החיים של הארצות שמהן הגיעו.
לאחר גילוי אמריקה, הייתה תופעה שנראית דומה. מדינות אירופיות כבשו שטחים רבים ביבשת אמריקה והשליטו בהם בכוח את תרבותן. הן עשו זאת בגלוי ובמודע, ולא בהסתר תוך כדי תכנון של "מרידה" מבפנים, כמו המגרים של היום. אלה בדרך כלל מהגרים אל ארצות אירופה, אך מתנגדים להשתלבות ודוגלים דווקא בהפרדה. הם מנצלים את רעיונות "זכויות האדם", חודרים כמהגרים בלתי-חוקיים, מאלצים את המשטרים הדמוקרטיים להעניק להם כל חסות וזכות אפשרית, הן כספית והן הבאת בני משפחה רבים שיצטרפו אליהם, כדי לסייע להם למעשה במאמציהם להשליט את התרבות והמשטר שמהם "ברחו" לטענתם.
הממשלות הרבות באירופה בתקופה זו לא ראו את הנולד. הן לא צפו ש"זכויות האדם" תשמשנה מגן לאלה הבזים להן ומפרים אותן בגלוי. חלק גדול מאותם "מהגרים" הם גדודי הצבא שנשלח על-ידי מתכנני מסע-הצלב האיסלאמי ומארגניו, שיפעל מתוך מדינות המערב, כדי שבבוא היום כל מדינה תותקף מבחוץ ומבפנים, בדומה לסיפור של הסוס הטרויאני. הם מגייסים לוחמים נוספים מבין ילדי המהגרים בתוך המדינות שאליהן היגרו, כדי להשליט טרור מבפנים ולהישלח לסייע לטרור מבחוץ, כשהם מנופפים בדרכונים שקיבלו במדינות שחסו עליהם או על הוריהם והעניקו להם אזרחות.
ההגירה המסיבית הנוכחית לארצות אירופה הביאה עליהן במהלך שנות דור תמורות חברתיות, אתניות ופוליטיות ששינו את דמותן. התופעה דומה להתמרדות המהגרים נגד התושבים המקוריים, כפי שזו התרחשה באימפריה הרומית שקרסה עקב הגירת השבטים הברברים לתחומיה עד שמספרם היה גדול דיו כדי למרוד ברומאים.
משא-ומתן עם המהגרים להשגת דו-קיום, אינו מעשי בשלב זה. אי-אפשר לנהל מו"מ עם מי שאינו מעוניין בשום מו"מ, חושב בצורה שונה ותרבותו שונה. במצב כזה, כל מו"מ נועד לכישלון ורק מחזק את אלה שאינם מעוניינים בו. הפוליטיקאים המערביים שבויים בקונספציה שלפיה כולם, כולל מתנגדיהם, חושבים ופועלים לפי אותה מתכונת מערבית, ודוגלים באותם ערכים, תפיסות ומטרות של המערב. הם טרם הפנימו את העובדה שלא כולם משכילים וחניכים של תרבות המערב. כל עוד לא יהיו מנהיגי "המערב התרבותי" ערים לפער, וימשיכו לשאוף לנהל מו"מ בהנחה שכולם כמותם, העולם כולו נמצא בסכנה.
תיאורטית, השוואה לתהליך שעברה הנצרות במסעי הצלב מובילה למסקנה כי האיסלאם זקוק לעוד 400 שנים כדי להגיע ל"רפורמציה" ולחדול לשאוף לאיסלאמיזציה של כל העולם. אך נוכח התפתחות הטכנולוגיה "המחריבה וההרסנית" במאה השנים האחרונות, המתנה של 400 שנים בחוסר מעש משמעותה חיסול ה"ציוויליזציה" או האנושות כולה, עוד בדורנו.
על מנהיגי העולם החופשי, כל עוד הם חופשיים להחליט, לפעול ללא שהיות בכל הכוח והעוצמה שבידיהם כדי להגן על העולם האנושי. עליהם לצאת מהבועות שאליהן נכנסו ולהבין כי "זכויות האדם" על מגילותיהן, אמנותיהן, הצהרותיהן ופסיקותיהן, נועדו לשמש את אלה שמכבדים אותן. הן לא נועדו להיות נשק להשמדה עצמית.
כשמנהיגי העולם נואמים על כך שיש להם "מחויבויות", אני נחרד. אברהם לינקולן ווינסטון צ'רצ'יל לא נאמו על "מחויבויותיהם". הם פעלו. ועידות וכנסים של מצהירי כוונות ומחויבויות לא יושיעו אותנו. הם רק ירדימו אותנו עד שנשקע בשינה שספק אם נזכה להתעורר ממנה.
ההיסטוריה ממשיכה ללמדנו את מה שעלינו ללמוד מהאמירה: "הבא להרגך השכם להרגו". לא נותר אלא לקוות שהפעם העולם ילמד זאת בזמן וכל עוד המחיר לא יהיה גבוה מדי.
היהיה, או חלמתי חלום?
