אני מאמין ש
גדעון סער אוהב את אשתו, גאולה, ואת פרי אהבתם דויד הקטן, וכי האבהות בגיל מבוגר יחסית עושה לו רק טוב. אבל אינני קונה את הסיפורים התקשורתיים המתוזמרים היטב, שעזב את הליכוד כיוון שהעדיף לחיות בחיק משפחתו או בגלל ראש הממשלה נתניהו שהרחיק אותו ממרכז העשייה הממשלתית בימי המלחמה ואולי אף לפניה.
גדעון סער רצה ורוצה להיות מספר אחד, קרי: ראש הממשלה. הוא מכיר את נתניהו מקרוב במשך שנות פעילות משותפת, כולל הימים הקשים שבהם ניסה נתניהו לבנות לעצמו את התדמית של "ביבי החדש". וכיוון שסער יודע את נפשו של נתניהו הוא חייב היה להבין, לפני הצגת ההתפטרות, כי נתניהו מתייחס רק למי שמאיים על קיומו הפוליטי ואינו זוכר את חבריו הצמודים שתמכו בו ועודדו אותו בצר לו.
אילו הייתי יועצו של סער הייתי מציע לו לנקוט מדיניות הפוכת-כיוון שלמרות התפטרותו מהממשלה הוא עדיין יכול להוציא אותה אל הפועל.
כדי להצליח סער חייב להישאר חבר כנסת ולהוביל מערכה שעיקרה יהיה - הצגת כול כשלי נתניהו בטיעון שאיננו מתאים לתפקיד וכי עליו לפרוש מכהונתו, לטובת המדינה. וכשלים לא חסרים. למשל: מדיניותו של ראש הממשלה כלפי ארה"ב ומדינות אירופה ביחס לסכסוך הישראלי פלשתיני קרסה והתוצאה הייתה שכול בקשות ישראל מהממשל האמריקני לפעול למניעת הסכם "האחדות" בין אבו מאזן לחמאס הושבו ריקם.
או: העימות החמור והבלתי הכרחי בין ראש הממשלה לנשיא אובמה. או: הנטל הכבד של המצב הכלכלי, בעיקר בתחום הדיור למגורים ותוכנית מע"מ 0. או: ההוצאות האסטרונומיות הדרושות לביטחון בעקבות מלחמת המנהרות והטילים.
במערכה האפשרית הזו שבה יהווה סער איום על נתניהו יהיו לסער תומכים רבים. ב
ידיעות אחרונות תתמוך בו
סימה קדמון המצהירה השכם והערב על היכרותם החברית רבת השנים, ואולי אפילו
נחום ברנע יטה כתף. סביר להניח שגם
הארץ יתמוך ולא רק בגלל העובדה שסער אינו נתניהו וגאולה רעייתו איננה שרה, אלא גם בגלל ההנאה הגדולה שמפיק סער מן הבילוי בפאבים התל אביביים - מרחב המחיה של קוראי הארץ.
בערוץ 2 הוא בוודאי ימצא תומך נלהב באמנון אברמוביץ. בקיצור: תומכים ואוהדים לא יחסרו.
לגדעון סער יש Killing Instinct שהוא סם החיים הדרוש לכל פוליטיקאי השואף לגדולות. ראינו זאת כשהוביל בנחישות את המערכה לבחירת רובי ריבלין לנשיא, בעימות מול נתניהו, כמו גם במקרים אחרים בהם לא חשש להביע בראש חוצות דעה הנוגדת את עמדתו של ראש הממשלה. כנראה שאין לסער פחד בלב - לא במישור האישי ולא במרחב הפוליטי. סביר מאוד להניח כי גם טיעון "ליכודי" שמלחמה נגד נתניהו עלול לפגוע בכוחו של הליכוד ובסער עצמו, אם ייבחר לעמוד בראש התנועה.
אבל מלחמה ראויה - כמו הרבה מלחמות אחרות שאותן הוביל סער בהצלחה אף שנראו חסרות סיכוי - תוכל להחזיר אותו בגדול לחיים הפוליטיים ותקבץ סביבו חבורה קשוחה ולוחמנית שעיקר עניינה להרחיק סוף-סוף את שרה ו
בנימין נתניהו ממעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים. ואולי, במסגרת מאבק איתנים מתוקשר שכזה, אף יגבר כוחו של הליכוד בבחירות הבאות שככול הנראה יוקדמו.
במלחמה מן הסוג הזה, שתתנהל בעוז רוח, יכול סער להרוויח הרבה יותר מהחזוי. לא אופתע אם במהלך המאבק האישי הזה נגד המשך כהונת נתניהו, תנחת על שולחנם של בני הזוג סער-אבן הזמנה למפגש אישי עם ראש הממשלה, מפגש שבו יציע נתניהו לסער "הצעה שאי-אפשר לסרב לה", כמו, למשל, כהונה כראש הממשלה ברוטציה.
כיוון שסער הינו משפטן בהשכלתו ועו"ד במקצועו אני משוכנע שהוא מסוגל למצוא את הדרך הנכונה לוודא שהצעה כזו אכן תתממש ולא תישאר בגדר הבטחה ריקה שלא הייתה כל כוונה לממש אותה.
כל מי שעבר את מטחנת הבשר של הפוליטיקה יודע שלהודיע על פרישה זה קל ואילו לחזור למרכז הזירה הפוליטית זה קשה עד בלתי אפשרי. יכולים להעיד על כך אישים ראויים בליכוד כמו בני בגין,
דן מרידור,
מיכאל איתן ו
שאול מופז, ובמפלגות אחרות אישים כמו
שמעון פרס, פואד בן-אליעזר,
עמרם מצנע ואחרים.
גדעון סער עדיין לא איחר את המועד. הוא יכול להישאר על הרכבת הנוסעת ולהגיע אל תא הנהג. סער זוכר היטב את ההליך המייגע, לעתים המייאש, של חזרת נתניהו לשלטון. סער ליווה אותו אז לאורך כל הדרך שהתמשכה על פני 10 שנים. זה היה קשה מאוד, בעיקר בימי החקירות המשטרתיות הקשוחות בפרשת עמדי, אבל הוא יודע גם שזו משימה אפשרית. רק לא לנטוש את הרכבת האצה לדרכה. סע לשלום, גדעון סער, ושוב בשלום.
