ההופעה של
יאיר לפיד - ביום השבת קודש, בפני התקשורת הייתה שקופה וברורה: פרובוקציה לשמה והטיית דעת הקהל נגדו, מכישלונו הטוטלי במשרד האוצר, לכיוון הקלישאה הפוליטית שלו ששמה "נגד הכפייה הדתית". קשה להאמין שהציבור כל-כך טיפש, אבל לפיד מעדיף שהמשבר שלו עם הקואליציה יהיה נושא ה"חופש מדת", נושא שהוא עבורו תירוץ קלאסי לפרישה מהממשלה ממנה הוא עומד להיזרק כל רגע, משום היותו "ברוך כישורים", ועוד בתחום המשק והכלכלה.
אי לכך ובהתאם לזאת, הרי שתגובותיהם של הח"כים החרדים והדתיים יכולים רק לשחק לכיסו הפוליטי, ובמיוחד תגובתה של ח"כ מועלם מה"בית היהודי", על אי-ישיבה עימו בקואליציה. אבל את הנקודה העיקרית של מעללי לפיד תפסה דווקא ח"כ
זהבה גלאון ממרצ, שיצאה אף היא במתקפה נגד לפיד. הויכוח על ה"מדינה היהודית" ו"ערכי העם היהודי" משרתים רק את לפיד ולא את חשיפת הציניות שלו. לא משנה מהן הדעות על ה"מדינה היהודית" ששמה ישראל, אבל לכל מדינה יש חוקים ובמדינת ישראל יום השבתון שמופיע בחוק הוא יום השבת, כי זהו בנתיים (תלוי מה יקרה ב"עליות" הבאות...) יום השבתון של רוב האוכלוסייה.
ללא שום קשר לדת, הרי שביום הזה נחים פקידי הממשל ואנשי התקשורת ורק במצבי חרום "שוברים שתיקה" ביום הזה. זו בדיחה וטעות פוליטית לדרוש ממי שלוחם נגד דת ישראל לכבד את יום השבת, אבל זו חובה לדרוש מהאיש הזה, בשל תפקידו ה"ממלכתי", לכבד את מנוחתם של אנשי התקשורת ביום המנוחה הממלכתי ולא לנצלם בציניות במלחמתו להעביר את סילוקו מהממשלה לפסים דתיים, כפי שנוח לו. זו חובה לדרוש ממנו לכבד את חוק יום השבתון כמו שכל משרד ממשלתי עושה זאת בשעה שאין מצב של פיקוח נפש או אווירת חרום. על ביזיון כזה - כמו טרטור פקידים ממשלתיים ואנשי תקשורת בארצות המערב, הרי שראש ממשלה יציב היה מפטר שר חוצפן כזה, שהרי ישנו כאן גם זלזול בשלטון החוק ובמוסכמות הדמוקרטיה.
אי לכך הרי שדווקא דבריה הקולעים והנכונים של ח"כ גלאון ממרצ - נגד טרטור איוולתי של פקידות ובמיוחד התקשורת, היו כדרבנות והם אלה שצריך להניף כנגד לפיד, המנצל את מלחמתו בדת ישראל כדי להעלים את כישלונו התפקודי, ועושה זאת על גב ועל חשבון יום המנוחה של עובדי מדינה ואנשי תקשורת. שאר הדיבורים - מה"בית היהודי" ("אחיו" של לפיד...) ומהחרדים, רק מסייעים ללפיד להסיט את הויכוח על כישלונו ולהעלים את זלזולו הציני ביום המנוחה של סקטורים עובדים בישראל.
אבל גלאון הייתה קונה את עולמה אם הייתה ממשיכה לטעון עוד טענה אחת כנגד הלפיד הזה. בין העיתונאים הרבים ובין פקידי האוצר, ישנם לא מעט שומרי שבת - שיום המנוחה הוא לא רק יום המנוחה החוקי שלהם, אלא גם יום האמונה שלהם, וכמו שהחוק מחייב לכבד את מצפונם הדתי של העובדים ולא להפלותם בעבודה בגלל אמונתם, הרי שכך גם אסור לפגוע במנוחם של עיתונאים דתיים ללא סיבת חרום ממשית, ומנגד, הרי שאם לא יופיעו להזמנתם לעבודה ביום המנוחה, הרי שתיפגע יכולת תפוקתם המקצועית של אותם עיתונאים דתיים העובדים בתקשורת הכללית, וכן יפגעו חלק מאמצעי התקשורת שאיתם הם עובדים, ובמיוחד תפגע התקשורת הדתית שלא תוכל לתקשר באופן שווה לתקשורת הכללית, ויפגע
חופש המידע שאמור להיות שווה לכל.
דבר כזה לא היה מעיז לעשות שר בריטי או אמריקני ביום ראשון או שר טורקי או בוני ביום שישי. אם גלאון הייתה מוסיפה את המסר הזה להודעתה, היא הייתה קונה את עולמה בהצגת תדמיתה כלוחמת חברתית לחופש לכל עובד - גם אם הוא דתי. אזכיר לגלאון שאם הייתה עושה זאת, היא לא הייתה צריכה להיות מודאגת מביקורם של האנטי דתיים הקיצוניים במרצ, משום שהשר וח"כ לשעבר ממפלגתה - רן כהן, עשה זאת בעבר כשנלחם נגד אפליית והדרת עובדים דתיים שסירבו לעבוד בשבת. חבל שגלאון, רק עוד צעד אחד קטן היית צריכה לצעוד. אולי בפעם הבאה...
