במוצאי שבת התקיימה בנגב הפגנה הזויה. קופירייטרים זריזים המציאו את "התנועה לעתיד מערב הנגב" כדי למנף את הסבל, השכול והנזקים של מבצע "צוק איתן" למען חלומו הרטוב של השמאל לגזול את העתיד מיהודה, שומרון וירושלים. 500 איש מתושבי עוטף עזה, לפי הדיווח בעיתונות, התקבצו ליד צומת שער הנגב בדרישה מן הממשלה "להפסיק להפקיר את הדרום ולחתור להסכם מדיני". ההתארגנות הזאת מנוגדת לשכל הישר, שהרי ההיגיון מחייב את המסקנה ההפוכה - ש א י ן עם מי לדבר - הלא אפילו האמריקנים אינם מדברים עם החמאס שהוכרז כארגון טרור - ואין על מ ה לדבר, שהרי פה, ליד עזה, כבר נתנו לערבים את הכל והמנהרות נכרות, והרקטות נורות, בגלל דרישתם לקבל לא רק את הנגב המערבי, כי אם את כל מה שבקו הירוק! אם כן על מה, לשיטתם, נותר לממשלה "לדבר" איתם? על מועדי הפינוי של היהודים מן הארץ? גם ראש מועצת אשכול, חיים ילין, גיבה את דרישת המפגינים, ולכן יש להניח שאיזו מפלגה בישראל עומדת מאחורי ההברקה הלשונית של "מערב הנגב". מה מיוחד בו? אולי הדף השחור בתולדות קיבוציו, פרשת גירוש אחיהם ואחיותיהם מגוש-קטיף, שלאידם שמחו ואת אסונם ליוו במחיאות כפיים. לו היה להם מצפון, הוא היה מייסר אותם עם כל רקטה ופצמ"ר שנפלו עליהם א ח ר י הגירוש וכתוצאה מן הגירוש הזה. אבל מצפון אין ועזות מצח יש, לחתור לגירוש נוסף, של עוד 400,000 מבני עמם מיהודה ושומרון, וממילא למבול של רקטות על גוש-דן, השרון וכל העמקים. תובנה אחת ניתן להפיק מן "התנועה" המטורללת הזאת. לו חס וחלילה שמעו להם, ואותו "הסכם מדיני" שהם מאמינים שייתן להם את השקט היה הופך למציאות, הייתה בוודאי נערכת הפגנה דומה לזו שלהם, הפעם מטעם "מזרח גוש-דן", בצומת שילת או בפתח תקוה - למחות נגד מה שהיה נופל עליהם מחורבות נילי, בית אריה או ברקן. אבל איזה "הסכם מדיני" היו דורשים מן הממשלה הפעם? מה עוד היה נשאר לתת? אבל מה נלין עליהם, אם גם ממשלת ישראל הכניסה את עצמה למבוך שאין ממנו מוצא? משלחת ישראל יוצאת לקהיר למו'מ עם ממשלת פתח- חמאס בראשות רמי חמדאללה, המכונה "ראש ממשלת האחדות הפלשתינית". אחדות בין מי למי? בין הפת'ח לחמאס. אולם ממשלת ישראל הפסיקה את השיחות עם הרשות הפלשתינית בראשות אבו מאזן וניתקה עימו כל מגע - בדיוק על שום שהרכיב את "ממשלת האחדות" הזאת עם החמאס! והנה לפתע כל המדיניות העזתית של ישראל נשענת על אותה הרשות הפלשתינית - היא תפקח על המעברים ברפיח, היא תהיה בין המשגיחים שהמלט שיוכנס לרצועה לא יגיע אל המנהרות. היא, שכאמור חצייה חמאס. אז מה, חמאס ישמור על חמאס? ובמחצית השנייה, בפתח, הכל בסדר? לכאורה, לעילא ולעילא. ידיעות אחרונות מ-13.7.14 מדווח: "בצבא היו שמחים לראות את יו'ר הרשות הפלשתינית אבו-מאזן כשותף פעיל ומוביל במאמצי התיווך, ורואים בו דמות שיכולה לספק את הסחורה..." בכלל, בשמאל זה כבר הפך לסיסמה: 'אבו-מאזן הוא הפתרון!' האמנם? מאז ה"מיין קמפף", שיהודים מיעטו לקרוא בו ואם קראו לא האמינו, ומחדל זה עלה להם בחייהם, אני עשיתי לי כלל לקרוא ולהאזין למה שהאויב כותב ואומר, ולהאמין במיוחד לדברים המופנים כלפי פנים, מפני שכלפי חוץ משדרים בדרך כלל תעמולה שקרית. בעניין זה יש לנו אוצר יקר, ה"מבט לתקשורת הפלשתינית", ממנו אצטט. אקדים רק זאת: הפרטנר של ישראל מאז אוסלו הוא אש"ף, ארגון הנשלט ע"י הפתח. ראש אש"ף וראש הפתח הוא אבו-מאזן, והוא גם נשיא הרשות הפלשתינית, שהיום חצייה - חמאס. מה אומר הפתח? ג'בריל רג'וב, יקיר מחנה השלום שמרוב חיבה קרא לו 'גבריאל רגב', הוא היום סגן מזכיר הוועד המרכזי של הפת'ח וראש הוועד האולימפי ברש'פ. ביום 2.5.13 הוא כתב בפייסבוק והתראיין לערוץ לבנוני: "עדיין אין לנו נשק גרעיני, אני נשבע שאם היה לנו נשק גרעיני, מהבוקר היינו משתמשים בו". תאופיק טיראווי, חבר הוועד המרכזי של הפתח, שידר באל-מנאר, הערוץ של חיזבאללה:"פתרון שתי המדינות אין לו קיום. נגמר. עלינו לחזור לאופציית פלשתין אחת, מהנהר לים." וכן:"פלשתין - עזה היא חלק ממנה.. והיא חיפה, יפו, עכו, והיא כל פלשתין..." דובר ראש הממשלה לתקשורת ערבית, אופיר גנדלמן, שלח פוסט של שאלה ישירה לאבו-מאזן: "חמאס רואה בפיוס עם פתח הזדמנות להקים חזית מאוחדת ללחימה בישראל. הנשיא עבאס, האם זה מה שאתה רוצה?" התשובה הגיעה בפייסבוק של הפתח בזה הלשון: "כן, זה מה שאנחנו רוצים". התאריך: 8.7.14. בסוף יולי השנה סיים אבו-מאזן נאום על המלחמה בעזה במלים הרות משמעות מן הקוראן: "הרשות להילחם ניתנת לאלה שנלחמים בהם, מפני שנעשה להם עוול. ואכן, אללה אמון לתת להם ניצחון". אחר הדברים האלה הציף את התקשורת שלהם גל של פרשנויות בנוסח: "הוא נתן סימן ברור להתיר את הרסן ברחובות". נראה שלא במקרה המהומות בירושלים אינן פוסקות, האבנים חזרו לכבישים ומקרי הרצח מתרבים. לא נותר כאן מקום לצטט מן ההסתה לרצח ולמהומות בתקשורת הפלשתינית הרשמית, שלא לדבר על פולחן הגיבורים המוענק בפתח וברש"פ לטרוריסטים רוצחי יהודים. נוכח כל אלה מתבקשת השאלה, האם 'מחנה השלום' הוא עדיין מחנה פוליטי או שמא זו כבר כת מנותקת מן המציאות, כת משיחית מסוכנת? ואם תשאלו על הממשלה, לאן היא הולכת? - נשיב לכם בשאלה: ה י א יודעת?