מלחמת הטילים והמנהרות בעזה, שלא הגיעה לכלל הכרעה ברורה וחד-משמעית, העצימה עד מאוד את האמונה הפלשתינית שהולך ומתקרב היום שבו הם יהיו מסוגלים להשיג הישגים משמעותיים במלחמתם הבלתי גמורה נגד ישראל. רק על-רקע אמונה זו והתחזקות הביטחון העצמי שאפשר לגבור על ישראל, ניתן להבין את עוצמתה של מלחמת המלים הנוראות שאותה פתח נשיא פלשתין מחמוד עבאס, נוכח עיני כול העולם, בשידור חי מעל בימת עצרת האו"ם.
הנשיא עבאס לא בחל במלים חריפות, אך שגה באורח חמור בהנחתו, כי האמונה הזו, בנוסח סיסמתו של הנשיא
ברק אובמה yes we can, עשויה להתפתח לכיוון של כישלון במערכה הציבורית שהפלשתינים מנסים לנהל נגד ישראל. כישלון כזה יכול להתרחש אם ישראל תנצל את הזדמנות לגיבוש מענה הולם שיסיר את מסיכת "שוחר השלום" מעל פני הנשיא הפלשתיני ויציג אותו כמי שקובר קבורת חמור את תהליך השלום.
ההאשמות שאותן העלה הנשיא עבאס מעל בימת המערכה העולמית כללו התבטאויות שאין חמורות מהן נגד ישראל ומנהיגיה: "ישראל ביצעה רצח עם במלחמה בעזה" השמיע מחמוד עבאס את קריאת הקרב שלו, "והעם הפלשתיני לא ישכח ולא יסלח על-כך ויפעל להביא את האחראים לדין. ישראל בחרה לערוך מלחמת השמדה חדשה נגד העם הפלשתיני. היא פגעה באופן מפלצתי בחיים ובחלומות של אלפי ילדים, נשים וגברים וניסתה להרוס את מה שנותר מהתקווה לשלום. אנחנו לא נאפשר לפושעים האלה להתחמק מעונש".
אחרי הדברים הקשים האלה מה יכולים לעשות הישראלים ומה יעשו הפלשתינים?
אם מחמוד עבאס אינו רוצה להצטייר בעיני העולם כמסית זורע פורענות ומחרחר ריב ומדון, חובתו לעמו ולעצמו היא לעשות מעשה. והמעשה האפשרי ברור לפלשתינים ולהנהגתם: להגיש לבית הדין הבינלאומי בהאג תלונה רשמית על "רצח עם" נגד מדינת ישראל, נגד ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שר הביטחון
משה יעלון והרמטכ"ל
בני גנץ שהובילו את המערכה נגד החמאס. סביר להניח כי משפטנים אוהדי פלשתינים בכול רחבי העולם ישמחו לתת את ידם לגיבוש נתיבים אפשריים לפעולות משפטיות נגד קציני צה"ל בכירים אחרים שהשתפו ב"מלחמת ההשמדה". בינתיים, המעשה הזה לא נעשה אך סביר להניח, כי זמנו יגיע. בתחום של עשיית הרע הפלשתינים מתמחים.
הנאום המתלהם של אבו מאזן הוציא את מרצע האמת משק השקרים הפלשתיני. הנשיא עבאס מציג הפעם בבירור את עמדתו שאין בכוונתו לחזור לשולחן המשא-ומתן רק למען המשא-ומתן כי "אין תועלת למו"מ שישראל קובעת את תוצאותיו מראש באמצעות התנחלויות והתנהגות כוחנית".
אני מניח שרבים בישראל ישמחו לשמוע את הבשורה כי המו"מ-לכאורה הלך לעולמו. מתוך התבטאויותיו בעבר של אבו מאזן אפשר להסיק כי הוא מעולם לא שמע את אמירתו ההיסטורית של
אבא אבן חד-הלשון, כי "הפלשתינים מעולם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות". והנשיא עבאס הוא הרי פלשתיני, ומדוע לא יחמיץ גם הפעם את ההזדמנות למצוא מוצא של שלום לסכסוך עקוב הדם במזרח התיכון?
והישראלים מה יהיה עליהם? האם יתעלמו מהפרובוקציה או אולי יחליטו לנצל את ההזדמנות ולפתוח במהלומת הסברה נגדית. עד כה, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הגיב ישירות על ההאשמות החמורות, אולי בגלל החג, אך מלשכתו נמסר כי "כך לא מדבר מי שרוצה שלום" וכי דברי מחמוד עבאס היו "נאום הסתה רצוף שקרים וסילופים".
הפעם אסור לישראל להתעלם ולוותר על תגובה הולמת, מתוך הערכה שבלאו-הכי איש לא יזכור מה אמר הנשיא עבאס, כיוון שהעולם עסוק עתה באיומים גדולים וחמורים בהרבה. התעלמות אינה מדיניות נכונה לעת הזו. נראה לי כי בנסיבות הנוכחיות הגיע הזמן להציג את אבו מאזן בעיני העולם כמות-שהוא באמת: ברברן השש לנאץ ומוביל את עמו לקראת מערכה מיותרת נוספת.
אמנם בהחלט ייתכן שאין טעם לצאת כרגע במתקפה תקשורתית-דיפלומטית לכל רוחב החזית. אבל פטור בלא כלום אי-אפשר. ולכן, הדבר הראשון הנדרש הוא לפחות ניתוק מגע מאבו מאזן וחבר מרעיו. זה הזמן לבטל את כל הזכויות שמעניקה לו ישראל בתוקף מעמדו הנשיאותי, למנוע זכויות-יתר גם מבכירי הרשות, ולהקשות מאוד על מעבר סחורות אסטרטגיות אל רצועת עזה. בקיצור: להודיע לכול העולם כי המו"מ לא יחודש עד שיחזור בו אבו מאזן מדבריו המתלהמים - ויתנצל. אבו מאזן חייב להבין סוף-סוף כי דברי בלע שקריים והאשמות כזב לעולם לא יוכלו להיות מתכון להידברות אמת.