בפעם השנייה בתוך שנה בג"ץ פוסל בצורה מהותית חוק של הכנסת בנוגע למסתננים. אם בפעם הראשונה היה בפסילה היגיון משפטי שהתבסס על יסודות זכויות האזרח והגנה עליהם, ברוח הליברלית ושמירה על עקרונות אוניברסליים האהובים על בג"ץ, הרי שהפסילה האחרונה הייתה חריגה מסמכותו. ובמקום על זכויות אזרחי מדינת ישראל, הזדרז בג"ץ להגן על זכויות מסתננים, מפירי חוק בעצם כניסתם לישראל ובעצם ישיבתם הבלתי-חוקית בישראל.
60,000 מסתננים נכנסו לישראל והפכו לנטל וסכנה חברתית-ביטחונית מיידית. רק כמה מאות מהם יכולים להתיישב בישראל על תקן פליט, לפי קריטריונים משפטיים. אפילו לפי הקריטריונים של נציבות הפליטים של האו"ם, רוב המסתננים לישראל היו מחפשי עבודה ושדרוג חיים ולא פליטים. יפי הנפש והעמותות שצצו לעזור לפליטים, שכחו שתפקידם הראשון הוא לעזור לאזרחי המדינה ולהגן על בטחונה.
לא בשכונות שלהם ישראל על כל בעיותיה הדמוגרפיות, הכלכליות ובעיקר הביטחוניות, לא יכולה להיות מדינה קולטת פליטים, בלי הגבלה ובמספרים הולכים וגדלים. יפי הנפש המקימים עמותות לעזרת הפליטים המסכנים, רוצים ליישב אותם ולטפל בהם - אבל לא בשכונותיהם המסודרות, היפות והשקטות אלא בקרב האוכלוסיות החלשות, הנאבקות גם כך מדי יום על קיומן הכלכלי. תפקידו של האו"ם הוא לווסת את כמויות הפליטים בין המדינות בהתאם לגודל, המצב הכלכלי ויכולת הקליטה. ישראל יכולה לקלוט כמות מינימאלית, אם היא תהיה מידתית, מאוזנת ומבוקרת ע"י האו"ם.
כשבודקים את נושא השוהים החוקיים והבלתי חוקיים, אסור להתעלם ממספר בעיות חברתיות ומוסריות שהנושא מציב בפני החברה הישראלית. על פני הדברים, גירוש ילדים פליטים מדרפור או ממקומות אחרים, על-רקע רדיפות או מלחמות אזרחים, מצטייר כמעשה כוחני, לא הומני ואכזרי.
אבל ניתוח מעמיק של הסוגיה, מצביע על העובדה שאסור ללכת שולל אחרי סיסמאות ופלקטים חיצוניים או ראיונות עם ילדים נחמדים, הרוצים להמשיך את חייהם בישראל. חוסר המדיניות בנוגע לקליטת
עובדים זרים, פליטים ברישיון וקביעת מסגרות קבועות וברורות, גורם לאובדן שליטה מחד וסכנה חברתית מוסרית מאידך. עובדים זרים ופליטים שבאים לתקופה מוגבלת, אך לא עוזבים את הארץ בתום הרישיון החוקי, גורמים ליצירת גטאות של זרים - חממה לפשע, סמים וזנות ולכל המתלווה לכך.
מאחר שיש שוהים רבים בלתי חוקיים, הם לא רשומים באף מוסד, הם נמנעים מלהירשם לבתי ספר, לקבל טיפול בבתי חולים וחיים במחתרת. התוצאה היא חיים בתת-רמה, בתת מסגרות חברתיות, ובפחד מתמיד מגירוש. המושבות של הזרים בישראל, באזור המרכז ובעיקר בעיר ת"א, הן פצצות זמן חברתיות ופוליטיות, כמו בארה"ב ובאירופה.
גם סכנה ביטחונית לזרם הפליטים הלא-מבוקר המשתקע בישראל, יש אספקטים שליליים מבחינה כלכלית, דמוגרפית וחברתית. גם הגורם הביטחוני, כלומר האפשרות להחדיר סוכנים או מבצעי פיגועים, במסווה של עובדים זרים או פליטים מאפריקה, הוא נתון שאסור להתעלם ממנו.
הבעיה מוכרת בעולם כולו. ארצות אירופה התעוררו קצת באיחור ומצאו את עצמן עם אוכלוסייה גדולה, זרה ומוסלמית בעיקרה, על כל השלכותיה החברתיות, הכלכליות ועכשיו גם הביטחוניות. ארצות נאורות כמו מדינות סקנדינביה, שהטיפו לפתיחות ומדיניות סעד, נבהלו והחלו לחוקק חוקים המונעים כניסה של זרים למטרות עבודה, שהות או נישואין, מפחד של חוסר שליטה על הזרם האנושי, שלא תמיד משתלב במדינות הקולטות.
הממשלה צריכה להיות יותר אגרסיבית, לא נחמדה, לא רגישה מדי ולטפל בסוגיה ביד חזקה, בגירושים וללא פחד ממה שיגידו תומכי הפליטים מבפנים ומבחוץ. מדינות שיביעו התנגדות למדיניות הגירוש, יתכבדו ויקבלו את המסתננים לארצותיהם. בואו נראה אותם.
הקמת משטרה עירונית, עליה הכריז ראש עיריית ת"א,
רון חולדאי, היא פתרון מקומי זמני, מבורך ונקווה שיהיה גם יעיל. אבל היא לא פותרת את הבעיה. הפתרון הוא מעצר מיידי עם הסתננות או גילוי שוהים בלתי חוקיים, העברתם למחנות מעצר וגירוש מהיר, נקי וללא סיבוכים, לארצות מוצאם או לכל מדינה קולטת מתנדבת. בשלב המעצר יש להעניק להם תנאים סניטריים וסוציאליים בסיסיים של מזון, תרופות וטיפולים. אבל, העיקרון חייב להיות מעצר קצר וגירוש מיידי אם אפשר.
להרתיע את המעסיקים במקביל יש לעשות שימוש בהרתעה של משפטים/עונשים עד לבלימת התופעה והקטנתה, בצירוף קנסות כבדים על מעסיקים ו/או משתפי פעולה עם המבריחים. והעולם הנאור? שיחכה. מספר המסתננים הפוליטיים החוששים לחייהם, או הבורחים ממלחמות אזרחים, הוא אפסי מול הזרם הגואה של מסתנני עבודה.
מאז נשיאותו של
אהרן ברק, השתלט למעשה בג"ץ על החקיקה, על הכנסת ורוח החוק, והאקטיביזם השיפוטי הוביל את בג"ץ ואת יורשיו להפוך גם למחוקק וגם לפרשן. חובה להחזירו למקורות, במיוחד לאחר שפסל שוב את חוק המסתננים.
אם החלטת בג"ץ תישאר על-כנה, המדינה תוצף במסתננים הקיימים ובחדשים שיזרמו אליה מכל הכיוונים. לכן יש לסתום את הפרצה במהירות. שופטי בג"ץ חיים בספרים ובסעיפים לא ריאליים של המציאות. במקום להגן על אזרחי מדינת ישראל, הם מגינים בגופם על מסתננים מפירי חוק וזכויות של מדינה דמוקרטית. סבלם של תושבי דרום ת"א, אילת וערד כנראה נעלם מעיני בג"ץ לנוכח העיקרון היפה של זכויות אזרח, שלא ממומש כלפי אזרחי ישראל.
