כל הסימנים והתהליכים הגלויים והסמויים, המתחוללים לאחרונה בזירה הפוליטית, בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה, מובילים למסקנה סבירה שבקרוב יתגברו הזעזועים והמשברים במפלגות הקואליציה.
זאת על-רקע מאבקים אישיים, עימותים אידיאולוגים, מחלוקות טקטיות בניהול המלחמה והכלכלה, וכמובן התגברות יריבויות יוקרה וכוח. כל זאת בנוסף למשבר האמון עם הנשיא אובמה, בקיפאון בשיחות עם אבו מאזן, בעיות התקציב, השביתות וערעור יחסי העבודה, והאיומים מאבו מאזן והאיחוד האירופי.
הליכוד מצוי בתהליך התפרקות פנימית. יש עתיד בתהליך של אובדן אמון ציבורית. הבית היהודי במרוץ לוחמה סביבתית. מפלגות האופוזיציה בצפייה ארגונית. מפלגת התנועה בהתלבטות קיומית. ברית האחים, לפיד ובנט התפרקה. השותפות הוותיקה בין ליברמן ל
נתניהו הסתיימה.
"העסקה" לניהול שיחות השלום בין לבני לנתניהו בבעיה. מסתבר שפרט למפלגות המוכרות, ישנן "מפלגות" נוספות שהשפעתן וכוחן בזירה הפוליטית גדול מאוד: כוונתי ל"מפלגת המתנחלים", "מפלגת התקשורת", "מפלגת ארגוני השלום", "מפלגת הארץ והשמאל הקיצוני". כולם בוחשים ולוחצים על המפלגות הרשמיות.
בהמתנה לפסטיבל בחירות קרוב המציאות שנוצרה לאחר מלחמת "צוק איתן", ולקראת הלחצים המדיניים מאירופה, ארה"ב והפלשתינים בתביעות להקמת המדינה הפלשתינית, יגרמו להערכתי לשתי התפתחויות אפשריות. האחת, משבר ממשלתי והקמת ממשלה בהרכב קואליציוני חדש. השנייה, הליכה לבחירות מוקדמות.
רבים רוצים שינוי מבלי לפרט ולהסביר כוונות מהות השינוי. רבים סבורים בטעות שהחלפת ממשלה ושר אוצר יביאו להם שיפור מיידי במצבם הכלכלי. זו אשליה מוכרת בכל העולם הדמוקרטי. בצרפת, ביוון ובספרד הוחלפו ממשלות שהבטיחו שינוי. הן נבחרו על סמך הבטחות שכאלה ואולם כשהגיעו לשלטון לא יכלו לממש ההבטחות. זאת מאחר ששיפור כלכלי הוא איטי וארוך בניגוד לשינוי פוליטי שהוא מיידי.
ראוי להזכיר את כל המפלגות שלנו שהבטיחו שינוי. הן נבחרו ולא יכלו לממש הבטחותיהן, נכשלו והתפרקו ונעלמו מהזירה הציבורית: ד"ש התאיידה, מפלגת המרכז נעלמה, שנוי קרסה. מפלגות הגמלאים, צומת, תל"מ, הדרך השלישית, פלאטו שרון ולבסוף קדימה כולם התרסקו.
תסריט אפשרי למסע בחירות עתידי כל המפלגות וכל המועמדים הוותיקים והחדשים, מימין ומשמאל, ימחזרו את כל הסיסמאות, ההבטחות, התוכניות והרעיונות הישנים, בעטיפות ואריזות של אשליות חדשות.
כולם יבטיחו פוליטיקה נקייה, ערכים, עקרונות והשקפות עולם.
כולם יציעו רפורמות, רעיונות והבטחות לתוצאות עתידיות.
כולם ימחזרו תוכניות שלום וביטחון, כלכלה ורווחה, צדק ושוויון. כולם יאשימו את קודמיהם בשחיתויות, בהרס הכלכלה ואובדן דרך. ואנחנו האזרחים נמשיך לריב ולהתקוטט בינינו. כביכול בשם אידיאולוגיות מימין ושמאל, שהפכו למריבות של האתמול. רובנו נמשיך להיות מכורים לתקוות של ההבטחות, שרובן הפכו לאכזבות.
בזמנים אלה של משבר ערכים פנימי וסכנה מאויב מוסלמי חיצוני, ראוי להזכיר לעצמנו את הצוו ההיסטורי של לקחי השואה והתקומה. "עם אחד וגורל אחד".
