במשך עשרות שנים טוענת ישראל הרשמית כי מקור הבעיות במזרח התיכון אינו קשור כלל לסכסוך הישראלי-פלשתיני. השמאל הישראלי חושב אחרת ומאמין שפתרונו יביא מזור לחוליי האזור. גם ממשל אובמה חשב כך, ופעל בהתאם לכך. עד שבנאומו בעצרת האו"מ ב-24 ספטמבר קבע אובמה כי המצב הנוכחי באזור "צריך לרפא לכל אחד את האשליה שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא המקור העיקרי לכל בעיות המזרח התיכון". זה לא אומר שארה"ב זנחה את חזונה לשלום של שתי מדינות, אך די ברור שהנושא יהיה אצלה בעדיפות נמוכ . המאמץ העיקרי יהיה מול דאעש וספיחיו.
בסיומו של החג שבר אבו מאזן "המתון" את הכלים במה שנוגע ליחסו לישראל ולדרך המו"מ של התהליך המדיני. האמת שלא הייתה כאן הפתעה גדולה, אלא לחסידיו השוטים. אבל, ערב החג סיפק הנשיא אובמה הפתעה גדולה. בנאומו בעצרת האו"ם אמר אובמה את הדברים הבאים: "המצב בעירק, סוריה ולוב צריך לרפא לכל אחד את האשליה שהקונפליקט הזה (בין ישראל לפלשתינים) הוא המקור העיקרי לבעיות באזור; מזה זמן רב השתמשו בכך, בין השאר, על-מנת להסיח את דעת האנשים מהבעיות שלהם בבית. האלימות המשסעת כיום את האזור הביאה לכך שהרבה ישראלים מוכנים לנטוש את העבודה הקשה למען השלום. אבל, כדי להיות ברור: הסטאטוס קוו בגדה המערבית ובעזה אינו יכול להימשך הרבה זמן..."
מה ההפתעה? מהרגע שאובמה נהיה נשיא, התפיסה המרכזית שלו הייתה שהסכסוך בין ישראל לפלשתינים הוא הבעיה המרכזית של האזור, והוא מקור כלל בעיותיו. אם ייפתר הסכסוך הזה ויבוא השלום לארץ הקודש, כי אז יפתרו שאר הבעיות "הזוטרות" של האזור. זאת הייתה התפיסה של כל יועציו ומדריכיו המוסלמים, והלא מוסלמים מקרב הזרם הליברלי של המפלגה הדמוקרטית.
כל שנה, בנאום באו"ם, היה אובמה שם את הדגש על הבעיה הזאת. כאשר אובמה ביקר בסין בנובמבר 2009 הוא טרח לשלוח מהחומה הסינית נזיפה חריפה לישראל על הבנייה הצפויה של כמה מאות יחידות דיור בהר חומה שבירושלים. עזה הייתה אמונתו שמדובר באירוע בעל משמעות שלילית לגבי כל המזרח התיכון.
הטלטלה שהחלה מזעזעת את המזרח התיכון וצפון אפריקה מסוף 2011 לא הצליחה לשנות את תפיסתו של אובמה. להפך, כנראה שהתחזקה. כל המאמץ של מדיניות החוץ האמריקנית הופנה לפתרון סופי של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. כל זאת, שעה שהאזור מסביב מתפורר, כוחות רשע הרסניים חדשים עולים על הבמה, סכסוכים איסלאמיים דתיים עתיקי יומין מתלקחים מחדש, ועשרות אלפים נטבחים באזור, מעשה של יום ביומו.
רק בעיה מרכזית אחת התווספה במרוצת הזמן בראיית אובמה לבעיה הישראלית-פלשתינית: בעיית הגרעין האירני. גם זאת, בין השאר, בעקבות מסע שכנוע ישראלי חריג במינו. והנה, כל מה שישראל הרשמית אמרה, לא כתעמולה גרידא, אלא כהערכה שקולה של המציאות מזה עשרות שנים- בא ואומר נשיא ארה"ב, ולא ברמז ובעקיפין, אלא בצורה הכי ישירה: לא הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא העיקר, ולא בו מצוי המזור לבעיות האזור. את הסכסוך צריך יהיה כמובן לפתור על בסיס שתי מדינות, אבל לא בו יתמקד עכשיו המאמץ העיקרי של המדיניות האמריקנית.
אין ספק שללא מעט אנשים בישראל נגרמה אכזבה מרה מדבריו אלו של אובמה, בעיקר לח"כ
זהבה גלאון שלקראת החג אמרה שהסדר ישראלי-פלשתיני יפתור את בעיית דאעש. הטיפשות בהתגלמותה! מה לעשות ונשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו, זוכה פרס נובל לשלום,פצפיסט בנשמתו, ליברל אמריקני, קבע כי התשובה לקיצונים נוסח דאעש היא "רק כוח". כן, כוח, לא מילים יפות, לא מו"מ, לא "דיבורים עם האויב".
עבור אבו-מאזן זאת מכת פטיש איומה בראש. מזה שנים הוא וכל התעמולה הפלשתינית והאנטי ישראלית בעולם, טוענים כי אם הסכסוך לא ייפתר (על-פי רצונם!), כי אז כל האזור יכנס למעגל דמים שיטביע את העולם. והנה, האזור אכן רווי דם, אך אין לכך כל קשר, ולו הקלוש ביותר, לבעיה הפלשתינית. כנראה שהמציאות הזאת, וה"דיבוק" שאחז באובמה בהקשר לדאעש, הביאו אותו סוף כל סוף להכרה לגבי מקומו הנכון של הסכסוך הישראלי-פלשתיני בתוך ים הבעיות היסודיות של המזרח התיכון והעולם הערבי.
ולסיום, קצת דברי בדיחה. נאום אבו-מאזן בעצרת לא היה רק רווי שקרים גסים, מרגיזים. הייתה בו גם תשובה לדברי אובמה. הוא קבע שמדינת ישראל היא מדינת טרור, ולכן יש להקים נגדה קואליציה כמו נגד דאעש. לא רק זאת. כה אמר נשיא הרשות הפלשתינית על "מעשי התוקפנות הישראלית" העוברים ללא עונש: "הם יצרו קרקע פורייה וסביבה המובילה להתגברות הקיצוניות, השנאה והטרור באזור". הבנתה אובמה? ישראל היא זאת שהביאה לזוועות דאעש ולבלגן האיום שבאזור! ואל האיש הזה אצים רצים פוליטיקאים שלנו, שומעים ממנו זמירות קסם, וגם מקבלים כנפה מתוקה?
