רג'פ טייפ
ארדואן איננו רק נשיא טורקיה. הוא גם משורר שאמונת האיסלאם היא השראתו. כבר מגיל צעיר, בעוד הילת השכינה הלירית מרחפת מעליו, כתב את שיר הגיהאד האישי שלו, המבהיר את תפיסת עולמו האיסלאמית האמתית. ואלה מילות הקרב של השיר הנושא את מהות המסר של צבא לוחמי הסהר האיסלאמיים: "המסגדים הם בסיסינו; כיפותיהם - קסדותינו; צריחיהם - חרבותינו; והמאמינים - חיילינו".
כנראה שהזיכרון של ארדואן בבגרותו כבר לא מה שהיה פעם. אם היה זוכר, או לפחות מתעלם, סביר להניח, שלא היה משמיע, בעת ביקורו בארה"ב, את האמת כי "ארגון השוחטים" דאעש האיסלאמי הוא "ארגון טרור שמעשיו פוגעים עמוקות באיסלאם" ולא היה מעז להשמיע בשיחתו עם סגן נשיא ארה"ב
ג'ו ביידן את הסבר ההבל המתייפייף כי "לא ניתן לשייך את פעולות דאעש אל הדת שלנו. האיסלאם הוא דת של שלום ואחווה. הדת שלנו לא מאפשרת את הריגתם של אנשים חסרי הגנה. מעשים אלה של דאעש פוגעים בנו עמוקות כמוסלמים ומטילים צל כבד על האיסלאם". אולי ארדואן אינו רוצה לזכור אבל העולם לא שוכח.
בתולדות טורקיה כנראה ייזכר ארדואן כאיש של מלים. הרבה מלים. כלל לא בטוח שמעשים הם תחום התמחותו. הוכחה לכישרון המילולי של אערדואן באה לידי ביטוי בעת ביקורו האחרון בארה"ב. כאשר בתקשורת האמריקנית נמתחה ביקורת על התעלמותה הממושכת של טורקיה מתופעת דאעש ועל שתיקתה בכל מה שקשור למסע עריפת הראשים של קורבנות אדם לובשי כתום שלא חטאו, נתבקש ארדואן להסביר את גורמי השתיקה. ארדואן מצא מילות הסבר מופרכות גם לטיהור השרץ הרצחני. "טורקיה הייתה צריך לשתוק" - התחמק הנשיא הפואטי מתשובה עניינית - כיוון ש-49 אזרחינו נחטפו על-ידי אנשי דאעש והיה חשש לחייהם. "אנחנו מעדיפים לפעול, לא לדבר". מה הייתה הפעולה, אם בכלל הייתה, קשה לדעת, אבל דבר אחד ברור: החטופים שוחררו אפילו מבלי לשלם כופר.
אולי באמת מצא ארדואן שפה לירית משותפת עם הרוצחים המתועבים. אחרי הכול מי שמסוגל להשמיע אמירה אנטישמית מופקרת הפוסקת, כי "פשעי המלחמה הישראלים גרועים יותר מאלה שביצעו אדולף היטלר והנאצים במהלך השואה" חייב לקבל תמורה איסלאמית הולמת מארגון רצחני כמו דאעש. כנראה שהכישרון הספרותי של ארדואן עורר בליבם של השוחטים האיסלאמים סערת התרגשות כה עזה עד שנאלצו, ממש בניגוד לתפיסת עולמם, לא לשחוט את החטופים ואפילו לא להוציא אותם להורג בירייה בראשם..
