בשנים האחרונות הפך להיות הדשא הסינטטי מוצר מבוקש ותחליף מצוין לדשא הטבעי בגינות פרטיות וציבוריות. הדשא הסינטטי הומצא לראשונה כבר לפני למעלה מ-50 שנה על-ידי חברת מונסנטו ונקרא בזמנו אסטרוטורף על שם האצטדיון הראשון שבו הוא הותקן ביוסטון טקסס. הוא הפך לתחליף לדשא טבעי במגרשי ספורט כגון, פוטבול אמריקני, גולף, כדורגל, טניס, בייסבול ועוד.
במהלך השנים עבר הדשא הסינטטי ויצורו לא מעט תהליכים ושיפורים טכנולוגיים. היצור הראשוני התבצע באמצעות מכונות לאריגת שטיחים באמצעות חומר גלם ברמה נמוכה, אשר הכיל חומרים כימיים רעילים. המגע של הדשא היה קשיח ולא נעים ועמידותו לאורך זמן הייתה מוטלת בספק.
עם השנים, לקראת סוף המאה ה-20, הומצא דשא סינטטי מסוג חדש, שהשינוי העיקרי היה חומר איכותי יותר, שנתן לדשא הסינטטי אורך חיים ארוך יותר ועמידות טובה יותר לשחיקה. גם תחושת המגע והדריכה על הדשא השתפרה בעיקר בעקבות חומר מילוי שהורכב מחול סיליקט וגרגירי גומי גרוסים מתעשיית מחזור הצמיגים. סיבי הדשא קיבלו צורה הדומה יותר לדשא הטבעי בעזרת סיב אשר הוגדר מקצועית כסיב מתפצל. הסיב היה מיוצר כך שכל "עלה" התפצל למספר רב של סיבים ובכך צורת הדשא הסינטטי קיבל מראה טבעי יותר ומלא יותר.
בעקבות עליית הביקוש לדשא הסינטטי, החלו להיכנס לתהליכי היצור מכונות המותאמות במיוחד ליצור דשאים סינטטיים מסוגים שונים, מה שאפשר יצור מהיר יותר, איכותי יותר ומגוון. סוגי הדשא הסינטטי החדשים היו רבים ומגוונים, כך שיכלו להתאים למגוון שטחים ופתרונות. וכך החל הדשא הסינטטי לשמש גם כתחליף ראוי ונעים לעין בתחום הגינון הציבורי והפרטי.
הדור האחרון של הדשא הסינטטי מגיע במגוון צורות, גוונים ומאפיינים שונים. החשובים ביניהם הם איכות חומרי הגלם, מבנה בסיס ותוספי השימור שמאפשרים לדשא הסינטטי לעמוד בתנאי מזג-אוויר קיצוניים ובשחיקה אשר נובעת בעיקר משימוש מוגבר.
סוגי הדשא הסינטטי החדשים מיוצרים לכמה פלחי שוק אשר גם בהם יש פילוחים וסוגים שונים, למשל בתחום הספורט, אפשר למצוא סוגי דשאים גבוהים, בעלי סיבים אחידים מחוזקים ודלילים יחסית כדי לאפשר מקום לחומרי המילוי כגון חול סיליקט וגרגירי גומי, אשר מתאימים למגרשי כדורגל, פוטבול אמריקני ובייסבול, ומנגד דשאים בעלי סיבים מתפצלים, נמוכים וצפופים מאוד בענפי הטניס והגולף.
בתחום הגינון, הדשאים הסינטטים הנפוצים, הם אותם סוגים שמשלבים כמה גוונים של ירוק וצהוב, כדי לשוות מראה טבעי. טעות נפוצה היא לחשוב ולבחון את איכות הדשא על-ידי נתונים כגון גובה וצפיפות. מה שמאפשר ליצרני הדשא לייצר דשאים ברמה נמוכה, מאחר שהצפיפות הגבוהה מפצה לכאורה על חומרי גלם זולים ונחותים וטכנולוגיית יצור מיושנת שאינה תואמת את הצרכים הקיימים.
דשאים אלו אכן נראים לא רע בתחילת דרכם, אך לאחר פרק זמן קצר ו/או שימוש מוגבר בדשא הסינטטי, הוא מתחיל להישחק ולהתבלות בקצב מואץ. דשא סינטטי באיכות טובה אמור להחזיק בממוצע כשמונה שנים, כאשר היצרנים האיכותיים והמוכרים, נותנים אחריות בין שלוש שנים לחמש שנים (תלוי בסוג ובשימוש).
בשנים האחרונות עקב תחרות גוברת בין היצרנים והמשווקים, מחירי הדשא הסינטטי צנחו בעשרות אחוזים, הבעיה שברוב המקרים אם לא בכולם, המחיר הנמוך בא על חשבון איכות ואורך חייו של הדשא הסינטטי. כאשר מדובר על ירידה באיכות, הכוונה היא בעיקר לחומרי גלם זולים, ללא חומרי שימור, ללא מסנני קרינה ועם לא מעט חומרים רעילים ומסוכנים. כמובן שלאור כל זה, איכות הדשא הסינטטי נמוכה בהרבה ואינה באמת מתאימה לדריכה ושחיקה מרובה.
