ההחלטה האומללה והשנויה במחלוקת שקיבל לאחרונה היועץ המשפטי לממשלה, לפיה כספים שהתקבלו ממכירת דיור ממאגר הדיור המוגן לא ישמשו להגדלת מלאי דירות חדשות לדיור ציבורי, כקביעת חוק הדיור הציבורי שנכנס לתוקף, קודם הקמתה של הממשלה הנוכחית, בתחילת חודש ינואר 2013.
גם ההבהרה שיצאה ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה, בהתייחס לפירוק חברת "פרזות", לפיה עולה בבירור כי בכספים שהצטברו בקופת "פרזות", עתיד להיעשות שימוש שיטיב עד מאוד עם דיירי הדיור הציבורי, בירושלים, כמופיע במכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי), עו"ד ארז קמיניץ, במכתב ששלח הוא לח"כ
אילן גילאון בעקבות הביקורת שמתח הוא על התייחסותו של היועץ המשפטי לממשלה לסוגיית הדיבור הציבורי, אין בה כדי להעלות וגם/או כדי להוריד, דבר.
משרדי הממשלה ממשיכים בכל הכבוד הראוי בנוהגם הבלתי ראוי ושניתן לקרוא אותו נוהג פסול, שלא להעביר מלוא הכספים המתקבלים ממכירת דירות שהיו במאגר הציבורי, כדי לרכוש דירות חדשות וכדי להגדיל את מאגר הדירות הציבוריות הקיים, לרווחת זכאי חוק הדיור הציבורי.
דווקא מן הממשלה החדשה, בכלל ומפלגת "יש עתיד", בהנהגתו של שר האוצר,
יאיר לפיד, בפרט, ניתן היה לצפות לרגישות חברתית יתרה יותר, מאשר מפגינה מפלגה זו, בכל הקשור למעמד הביניים ולשכבות הנחשלות וחסרות הדיור בישראל. מתברר ומסתבר, כי יאיר לפיד קידש לו תוכנית "מע"מ אפס", הפך אותה לנס ודגל של התנהלותו הציבורית וכל מה שאינו נכלל במסגרת תוכנית "מע"מ אפס", אינו זוכה להתייחסות רצינית.
מפעלו החברתי האדיר של שר התעשיה והמסחר, כמו-גם שר הבינוי והשיכון, לשעבר, רן כהן, עוד מימיו כחבר כנסת מן השורה, בכך שהצליח להביא לחקיקת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998, כמעט ולא ניתן היה ליישום, שכן מאז חקיקת חוק זה, דאגה הממשלה פעם אחר פעם "לייבש" את החוק, בכך שהיא קבעה תחולה מאוחרת יותר לכניסתו של החוק לתוקף. החוק
שמילא נחקק, מלכתחילה, לתקופה של חמש שנים בלבד - כמעט ולא היה הופך, לחוק מעשי וישים, בפועל ולמעשה, אלמלא הוכרז על בחירות קודם לשלהי שנת 2013 ולא היה מי שיאריך בחוק הסדרים, זה או אחר, אי-כניסת חוק זה לתוקפו, קודם לבחירות האחרונות שהתקיימו בחודש ינואר 2013.
כך, כך בדיוק "נולד" חוק הדיור הציבורי והפך להיות חוק פעיל וישים, בספר החוקים של מדינת ישראל. בעוד שבעבר נהגו ממשלות ישראל לעשות שימוש, ככל העולה על רוחן, בכספים שנתקבלו כתוצאה ממכירת מלאי דירות ממלאי הדיור הציבורי,
שכן חוק הדיור הציבורי, לא נכנס, באותם זמנים, לתוקף, הרי שונה הוא מצב הדברים מבחינה משפטית מאז חודש ינואר 2013. כעת, חייבים הגורמים העוסקים בדיור הציבורי, לפעול בדיוק בהתאם להוראות חוק הדיור הציבורי. לכן, הפכה ההוראה המחייבת הקמת קרן לדיור ציבורי, בהתאם להוראות חוק הדיור הציבורי, לאות חיה בספר החוקים שלנו. לכן, כספים שהתקבלו ממכירת דירות, בהתאם להוראות חוק הדיור הציבורי, חייבים להיות מופקדים בקרן לדיור ציבורי, לאחר שנוקו הוצאות במכירת דירה ציבורית, בהתאם להוראות החוק. זאת ועוד. שר הבינוי והשיכון, המופקד על ביצוע הוראות חוק הדיור הציבורי, יכול לקבוע - בהסכמת שר האוצר, ההוראות לעניין ההוצאות הכרוכות במכירת דירה ציבורית ובכלל זה הוראות לעניין הוצאות של חברה לדיור ציבורי והעמלות שישולמו לה, עקב מכירת דירה, לפי הוראות חוק זה והוצאות נוספת שהמדינה נשאה בהם, לרבות דמי שמאות.
חוק הדיור הציבורי קובע, באופן חד-משמעי, כי כספי הקרן לדיור ציבורי, ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות, בלבד. לא בטוח, בכלל, כי צודק היועץ המשפטי לממשלה, בקביעתו, כי הוא לא מצא שראוי להתערב בהסכם שגובש בין המדינה ועיריית ירושלים, כבעלי המניות בחברת "פרזות", שהינה חברה משכנת שפעלה בירושלים, בתחום הדיור הציבורי והמצויה בהליכי פירוק. לא בטוח גם, כי היועץ המשפטי לממשלה צודק בקביעתו, כי כספי הפירוק שנכנסו לקופת חברת "פרזות", אינם חייבים לשמש כקרן להגדלת מלאי הדירות הציבוריות, שכן כספים אלה מקורם בתקופה שקדמה לכניסתו של חוק הדיור הציבורי, לתוקף.
ניתן להבין לליבם של ח"כ אילן גילאון והארגונים החברתיים, שטענו לאור תשובת היועץ המשפטי לממשלה, ל
מבקר המדינה, לפיה אין חייבת עיריית ירושלים, כמי שהינה בעלת מניות בחברת "פרזות" בהכרח להפנות הכספים שהתקבלו בקופת הפירוק של חברה זו, לצורך הגדלת מלאי הדירות הציבוריות - כי מתשובתו זו של היועץ המשפטי לממשלה, ניתן להסיק גם על יחסו לכלל הדיור הציבור בישראל.
עמדתם של הארגונים החברתיים, כמו גם עמדתו של ח"כ אילן גילאון, משקפת, למרבה הצער, את התחושה לפיה קיימת אוזלת יד מוחלטת, בכל הקשור למתן אפשרות לזכאי דיור ציבורי, בכלל ולזוגות צעירים, בפרט, לרכוש דירה משלהם בתנאים נוחים. זוגות צעירים בישראל, נאלצים, במצב הכלכלי והחברתי הקיים בארץ, להפוך "עבדי עולם" למשכנתה זו או אחרת, שנאצלים הם ליטול - על כורחם וכמי שכפאם שד - כדי שלא לשלם דמי שכירות חודשיים מופרזים, המקצצים בהכנסתם החודשית הפנויה.
יש לקוות, כי קולם של הארגונים החברתיים יישמע - ללא כל קשר לדעה פוליטית זו או אחרת - כמי שדואגים לרווחת החיים של השכבות הנכשלות בישראל ומי שמשתייך, עדיין, אל שכבת הביניים, לא יימצא את עצמו נשחק ומהווה חלק משכבת העניים החדשה בישראל, הזוכה לשם המכובס "השכבות החלשות". אין כל סיבה שבוגר/בוגרת תיכון, בוגר/בוגרת צבא ובוגר/בוגרת לימודים אקדמיים במוסד אקדמי זה או אחר, יחושו כל חייהם "עניים", או שיבזבזו כספי משכורותיהם, על חיי הרגע או במקרה הקיצוני יותר, ישלחו לנו דרישות שלום מברלין "המעטירה".
ממשלת ישראל מסיימת, בקרוב, את השנה השנייה לכהונתה ודבר דבר לא השתנה באשר למצבם של הצעירים בישראל. מלחמה באה. מלחמה הולכת ונטל הדיור והמשכנתא, ממשיך להרקיע שחקים. אם ימשכו הדברים כך, לא יוותרו עוד צעירים בישראל והדברים אינם בגדר של גוזמה, גרידא.
