כזבן או הוזה?

אני מתקשה להחליט האם יוחנן דנינו חי במציאות מדומיינת, ואז יש לנו מפכ"ל שצריך לפקפק בכשירותו הנפשית לתפקיד, או שהוא משקר במצח נחושה, ואז יש לנו מפכ"ל שצריך לפקפק בכשירותו האתית לתפקיד. אני קורא את נאומו (יום ד', 1.10.14), משווה אותו למציאות כפי שהיא מתגלה לי על בסיס יום-יומי - ותוהה איזו אפשרות גרועה יותר. בואו נראה מה אמר דנינו ומהי האמת. דנינו: "בימים האחרונים משטרת ישראל עומדת במבחן לא פשוט. זו שעה קשה עבור הארגון, וכשעיני הציבור נשואות אלינו, יש לנו אחריות להשיב את הארגון הזה למסלולו - ומיד". התגובה שלי: יש דבר הקרוי "אחריות פיקודית". כאשר ארגון מגיע למצב בו נמצאת משטרת ישראל, האחריות נופלת בראש ובראשונה על העומד בראשו - קרי: יוחנן דנינו. אם הארגון יצא ממסלולו, כפי שאומר דנינו בעצמו, האחראי הראשי לכך הוא הנהג היושב בקטר - קרי: דנינו עצמו. אבל אין בנאום הזה אף מילה של נשיאה באחריות, של הודאה כלשהי בחלק כלשהו של המשבר במשטרה, של משהו שילמד שדנינו בכלל נוגע בצורה כלשהי למצב של הארגון בראשותו. אז אחת משתיים: או שדנינו באמת חושב שהוא לא אחראי לכלום, ואז הוא אינו ראוי לתפקידו משום שהוא שוטה; או שהוא יודע אבל בורח, ואז הוא אינו ראוי לתפקידו משום שהוא אינו מפקד ואינו מנהיג. דנינו: "לא אהסס להדיח קצין, ולא משנה דרגתו, אם יתברר שהעדיף את טובתו האישית על חשבון הנורמות הנהוגות בארגון". התגובה שלי: אמירה חלולה שאין מאחוריה כלום. מה זה "העדיף את טובתו האישית"? האם זה כולל למשל את המפכ"ל שנותר בניו-יורק לאחר שנחטפו שלושת הנערים? האם זה כולל את תת-ניצב אפרים ברכה, שפטפט בלי סוף בחצרו של הרב יאשיהו פינטו וקיבל ממנו כספים? דנינו: "מי שמנסה להטיל רפש בארגון ובשוטריו ייכשל כישלון חרוץ, ובסופו של יום יצטרך לתת דין וחשבון בפני הארגון ובפני הציבור". התגובה שלי: האם המפכ"ל מנסה להלך אימים על מי שמותחים ביקורת על המשטרה? האם אני, למשל, צריך לחשוש שמא המשטרה תתפור לי תיק משום שאני מעז לומר שהיא ארגון רקוב? והם דנינו באמת חושב שמדובר ב"הטלת רפש" ולא בחשיפה של ליקויים ומחדלים ואוזלת יד ושחיתות? האם הוא חי על הירח או רק מעמיד פנים? דנינו: "רוחות רעות נושבות מתוך הבית ומחוצה לו, רוחות הנופלות על אוזניים קשובות וזוכות להד ציבורי נרחב ולפגיעה קשה בנו. כמי שעומד בראש הארגון, לא אתן לזעזע את קירות הבית, מבפנים או מבחוץ". התגובה שלי: דנינו מדבר על איזושהי תופעת טבע, מין כוח עליון שפוגע במשטרה על לא עוול בכפה. אבל הוא גם אומר, שיש מי שמנסים להרוס את המשטרה מתוכה. אולי הוא מתכוון, למשל, לאפרים ארליך ("קרמשינט"), שנשלח לגלוּת בנציבות כבאות והצלה משום שהעז לחשוף שחיתויות? ועדיף שדנינו יעסוק בחיזוק קירות הבית במקום לנסות לשנות את נתיב הרוח. עדיף שיוודא שהמשטרה מקצועית ואמינה, במקום להתנפל על מי שחושף את ערווותה. דנינו: "אני מודיע כאן באופן ברור ומוחלט: מחול השדים הזה נגמר היום, לא אתן לו להמשיך. לא יכול להתקבל על הדעת שארגון שלם עובר טלטלה בגלל אירוע כזה או אחר". התגובה שלי: האם דנינו שוב מנסה לסתום פיות? משום שזו הדרך היחידה בה הוא יכול לסיים היום את "מחול השדים". משום שבמדינה דמוקרטית, זכותם של הציבור ונבחריו והתקשורת להטיח ביקורת אפילו במשטרה. והמשטרה אינה עוברת טלטלה "בגלל אירוע כזה או אחר"; מדובר על שורה ארוכה ובלתי מסתיימת של אירועים, חלקם הגדול תחת פיקודו של דנינו, המתחילים בכך ששופטי תעבורה אינם מאמינים למפעילי "ינשוף" ומסתיימים בשקרים של המפכ"ל עצמו. מדובר בסדרה של אירועים המלמדת שהארגון כולו בבעיה קשה ביותר: של אמינות, של מקצועיות ושל פיקוד. דנינו: "משטרת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להוריד הילוך אפילו לא לרגע אחד, משום שאנחנו אמורים להציב בתפקידנו רף נורמטיבי ואתי מהגבוהים והמחמירים ביותר". התגובה שלי: נכון, אתם אמורים. הבעיה היא שאינכם עושים. הבעיה היא הפער הבלתי-נתפס בין "רף נורמטיבי ואתי מהגבוהים והמחמירים ביותר" לבין המציאות: הפרות חוק ופגיעה בזכויות על בסיס יום-יומי עליהן מצביעים מבקר המדינה והסניגוריה הציבורית, מחדלי חקירה שבית המשפט העליון כבר כמעט נואש מלציין אותם, בעיות קשות של אמינות בכל הרמות, וזו רק רשימה חלקית. דנינו: "כולנו משרתי ציבור, באמונה לקחנו את החובה הזו על כתפינו ברגע שהחלטנו לשרת במשטרת ישראל בכלל, וכמפקדים בכירים בפרט. הציפיות מאיתנו לכללי התנהגות באמות מידה מחמירות הן לגיטימיות". התגובה שלי: אולי תתן דוגמה אישית? אולי תתפטר ובכך תסיים את אחת התקופות הרעות ביותר בתולדות משטרת ישראל - בה ארבעה ניצבים התפטרו (שניים בנסיבות פליליות) וקצינים רבים מספור הועמדו לדין? דנינו: "כל אחד ואחת מהיושבים כאן היום ישוב ליחידתו עוד היום ויעביר את המסר לאנשים שלו, שיש לנו משטרה חזקה, שיש לנו משטרה מצוינת, שיש לנו שוטרים שצריך להתגאות בהם, שיש לנו שוטרים שאנחנו עומדים מאחוריהם". התגובה שלי: עכשיו הבנתי למה חז"ל אומרים שיום הכיפורים הוא כפורים - כמו פורים. כי הדברים הללו של דנינו, שלושה ימים לפני היום הקדוש, הם לכל היותר בדיחה לא מוצלחת. אפשר לומר אותם אולי למישהו מהמאדים, לא לתושבי ישראל.