סוף-סוף, לאחר התלבטויות-אמת ודיונים יסודיים, נמצאו - כאילו יש מאין - מקורות המימון הדרושים להגדלת תקציב הביטחון, כדי שאפשר יהיה להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל. תוך כדי תנועה בדרך הנכונה, בלי שהיות מיותרות ונוכח הצרכים הדחופים, אישר הקבינט החברתי-כלכלי בראשות ראש הממשלה
בנימין נתניהו, - ממש עכשיו - את יוזמת רשות החברות הממשלתיות ושר האוצר
יאיר לפיד, להנפיק בבורסה לני"ע שבע חברות ממשלתיות גדולות - כמו חברת החשמל, אחת מחברות הנמל (חיפה או אשדוד),
רכבת ישראל ועוד. על-פי המתוכנן ובהתאם להערכתם התבונית של חזאי האוצר, אמורה היוזמה להכניס לקופת המדינה המידלדלת בין 15 ל-20 מיליארד שקל ב-3 השנים הבאות, מתוכם 4 מיליארד שקל כבר בשנת התקציב הנוכחית. מה יש לומר - מדינה ממש אוצר. מה שמשונה בכל הסיפור המוזר הזה הוא - איך לא חשבו על האופציה הזו קודם.
כאשר התכנס הקבינט והשרים, הנוכחים שמעו בתדהמה את בשורת הרעיון המבריק השתררה דממת-אלם, אשר נקטעה כמעט מיד בסופת התנגדויות של השרים שהחברות שעל כוונת ההפרטה נמצאות בתחומי אחריותם. שלא תהיה טעות. ההתנגדות, כפי שדיווח "
גלובס", לא הייתה ל
עצם הרעיון אלא לסכנה שבאובדן השליטה המיניסטריאלית. המתנגדים ליוזמה היו שר התחבורה ישראל כ"ץ (חברות הנמל, רכבת ישראל); שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים
סילבן שלום (נתג"ז, מקורות, חברת החשמל); השר להגנת הסביבה
עמיר פרץ (
החברה לשירותי איכות הסביבה) ושר התקשורת
גלעד ארדן (דואר ישראל). כתוצאה מעוצמת ההתנגדויות נדחתה ישיבת הקבינט כדי למצוא פשרה. ואכן פשרה גובשה בתיווכו הנמרץ של מנכ"ל משרד ראש הממשלה
הראל לוקר. סוכם כי הליכי ההנפקה יחייבו את אישור הממשלה ולא רק את אישורו של שר האוצר. כמו-כן סוכם כי לא ייפגעו סמכויות השרים האחראיים על החברות. בנושא הנפקת הרכבת ועוצמת הוועדים השונים בנחלה הזו, הוחלט, בהתאם לשיטות העבודה המקובלות, על הקמת צוות בין משרדי שיבחן את הצורך בהנפקת החברה.
עד כאן הדיבורים על הפרטה, אבל לפני שנכנסים לתוכן המעשי ראוי לבדוק על איזה מין הפרטה מדובר. מה מוכרים למי. ובכן הציבור הישראלי יכול להירגע. המדובר על כוונה רעיונית להפריט באמצעות מכירה למשקיע אסטרטגי עד 2016. על-פי התוכנית שיזם מנהל רשות החברות
אורי יוגב, יונפקו מניות מיעוט (עד 49%) בשבע חברות ממשלתיות גדולות ויופרטו לחלוטין החברה לשירותי איכות סביבה וחברות הנמל.
עד כאן הדיבורים התיאורטיים. עכשיו כול מה שנותר הוא לבדוק את המספרים ולקחת, רק כדוגמה, את חברת החשמל. חובות החברה בהיקף 70 מיליארד שקלים אינם סוד. אם מדובר בהפרטה של 49% באיזה מחיר יימצא משקיע אסטרטגי שיהיה מוכן לקנות את הנכסים וגם את החוב האסטרונומי שהוא "סכנה קיומית" כפי שהציג את הדברים יו"ר החברה
יפתח רון-טל. יכול מאוד להיותם שאפילו בחינם לא יימצא המשקיע שיסכים לדיל. ונניח לרגע שיימצא מישהו. מה בדיוק הוא יעשה אם יודיעו לו העובדים המסורים של החברה כי "אין על מה לדבר" או לחלופין רק קבלת 20% ממניות החברה - כמתנת חג וללא תמורה כלשהי - תאפשר להם להתחיל לדבר על רעיון הפרטה? ואסור לשכוח שאין מה לדבר על קרן המיליארדים הפרטית של זכויות הפנסיה המגיעות לעובדים.
ומה, למשל, יהיה דין ההפרטה של נמל אשדוד? איזו סיבה בעולם תביא את עובדי הנמל החרוצים והנמרצים האלה לוותר על כוחם? ומה יעשו עובדי החברות האחרות? הם בוודאי יפעלו על-פי הסיסמה "ממני תראו וכן תעשו", יפנו להתייעצות עם הוועדים הגדולים ואחר כך יגיעו להסתדרות כדי שתסייע להם לתקוע את המהלך המתוכנן, ואולי להשאיר אותו בספרי ההיסטוריה כחזון-חלומי לאחרית הימים.
בכל המעשייה המוזרה הזו פרי הגותו היצירתית של אורי יוגב, דבר אחד ברור - המדינה זקוקה לכסף, הרבה כסף - כדי ממן את צרכיה החיוניים, על כך אין מחלוקת. כדי לפתור את המצוקה, ישנה דרך פשוטה בהרבה להשגת היעד הפיננסי - להפריט את המדינה. בנתיב אחד לפחות לא תהיה בעיה עם ועדי עובדים. למשטרת ישראל אין ועד עובדים, גם לא למוסד, גם לא לשירות הביטחון, גם לא ליחידת 8200 המעסיקה אלפי עובדים, גם לא לצה"ל, שהוא לדעתי הגוף הכי איכותי ואטרקטיבי להפרטה בתנאים המוצעים.
כדי למקסם את ההכנסות מהנפקת צה"ל, ניתן לחלק את העוגה הענקית הזו לכמה יחידות משנה. למשל: הנפקת
חיל הים. כאן אנחנו כבר מכירים חלק משמעותי של המספרים. שווי 3 צוללות הדולפין שיצטרפו לצי המעמקים של חיל הים מגיע ל-2 מיליארד דולר. אם תבטיח המדינה תשואה הולמת לרוכשים את הנתח המוצע להפרטה - בוודאי שיימצאו קופצים על המציאה. האמת היא כי אין בעיה להגיע למספרים כאשר ידובר על הנפקת המשטרה, או כל הגורמים האחרים שאותם כדאי להפריט. רק המוסד מהווה בעיה כי תקציב הפעילות שלו עלול לחשוף סודות מבצעיים כמוסים. אז שלא ינפיקו אותו. בדרך זו יוכלו המשקיעים הפוטנציאליים להשתתף בהחלטה מי יהיה הרמטכ"ל הבא, מי יהיה המפכ"ל וכל הבכירים האחרים. ואולי בכלל עדיף לגבש חבילה אחת גדולה ולהפריט את מדינת ישראל. אולי אחת מהמדינות העשירות בעולם, כמו ערב הסעודית שוחרת השלום, תתעניין. במחיר טוב זו יכולה להיות עסקה כדאית למשקיע אסטרטגי רציני. ואולי. אולי. יוכל המשקיע להשתתף בהליך דמוקרטי - לא בבחירות חופשיות - שבאמצעותו ייקבע מי יהיה ראש ממשלת ישראל. בדרך חדשנית כזו תוכל ישראל לזכות מחדש במעמד שאבד לה - להיות אור לגויים.
האמת היא כי הנושא העתידי הזה של הפרטת המדינה סבוך ומורכב, אך כיוון שאינני רוצה להיסחף לעיסוק בדיונים תיאורטיים, אולי פשוט ראוי להקים ועדה בראשות אורי יוגב, או מומחה אחר מן הדרג הפקידותי הבכיר של האוצר, כדי שתבחן את הרעיון ותגבש הצעת חוק מעשית להפרטת "כל מה שזז" בישראל שתובא לאישור הקבינט. ושם, בקבינט הכלכלי-חברתי, יוכל ראש הממשלה נתניהו להכריע, והעתיד הכלכלי של ישראל יובטח לנצח.
