הפרוטוקולים של וועדת אגרנט פרסום חלק גדול מהפרוטוקולים, מאפשר הצצה קרובה לנאמר בוועדה ע"י האנשים שהיו ליד הגה המכונית של ביטחון ישראל. לצערנו, מתברר כי ראשי אמ"ן, כפי שהדבר משתקף מהעדויות, התעלמו מהנאמר ע"י הדרגים הנמוכים, שהיו קרובים לשטח, מאלו שחיו את הזירות הדרום וצפון, באופן יומיומי - הזהירו, התחננו, הפצירו, ניסו נדחו כלא רלוונטיים וכעושי פאניקה מיותרת.
עולה מהעדויות שכמה סא"לים, שהיו ממונים על הזירות הרגישות, כולל ראשי 8200 (דאז), פנו לראש אמ"ן וסגנו וביקשו רשות להפעיל "אמצעים מיוחדים", כדי לאמת או לאשש חששות שהיו להם, לגבי הנעשה בחזית הדרומית והצפונית, כמו הזזת יחידות מאסיבית, העברת יחידות עילית לקרבת הגבול, עזיבת משפחות היועצים הרוסיים, כל אלה ואחרים לא הצביעו על "תרגיל" של צבאות מצרים או סוריה, אך המתריעים, נבלמו ע"י הממונים ברוח "הקונספציה של "סבירות נמוכה".
תפקיד המודיעין לספק אינפורמציה לדרגי הממשל כדי שהם יחליטו על המהלכים למלחמה או לשלום. המודיעין מעבד את החומרים, מצליב אותם, מנתח, משווה, ומכין חוות דעת לראשי המדינה.
אסור למודיעין - לחסום ידיעות, כי אינן מתיישבות עם קונספציה מסוימת. אסור למודיעין לשקוע בתרדמת - או בישיבה על הגדר.
במלחמת יום כיפור עשה המודיעין, מספר שגיאות מהותיות, חלקן הרות אסון, וחלקן מנוגדות למטרות החיל ויעודו. המודיעין צריך להיות תמיד ערני, מוכן להפתעות והונאות, כפי שמוכיחה ההיסטוריה הצבאית.
למתקפת פרל-הארבור (במלחמת העולם השנייה) היו סימנים מקדימים, היו אותות אזהרה, אך הם לא פורשו נכון, נבלמו בדרגים נמוכים והביאו לכישלון קולוסאלי בחוסר ההכנות למתקפת ההפתעה היפנית. למלחמת יום כיפור היו סימנים מוקדמים רבים, שפורשו נכון, הועברו הלאה ונבלמו, כתוצאה מפרשנות שגויה וקבעון מחשבתי של הדרגים הגבוהים.
הפלישה לנורמנדי ב-6 יוני (שידוע כיום הארוך ביותר) במלחמת העולם השנייה, התאפשרה כתוצאה מפרשנות שגויה וחוסר ערנות מודיעינית של הצבא הגרמני - שנפל למלכודת ההונאה של בנות הברית, שהיא חלק בלתי נפרד ממשחקי המלחמה. ההונאה הגדולה, למרות הקרבנות הרבים של צבא הפלישה, הביאה בסופו של דבר את הפריצה לנצחון של בנות הברית על גרמניה הנאצית.
ההונאה המצרית/סורית אכן הצליחה להפתיע את ישראל, אבל רק בזכות הקצינים והחיילים בשטח, הצליחו להפוך כמעט כישלון ואסון, לניצחון מזהיר, שהסתיים בצליחת התעלה ונעצר בק"מ ה-101 בדרום, בקרב עמק הבכא בצפון והדיפת הצבא הסורי בקרבנות רבים לכיוון דמשק ברמת הגולן. למרות נתוני פתיחה גרועים וכואבים - הצליחה אוגדת שרון, לצלוח התעלה, לשמור ולאבטח את פרוזדור הצליחה, שאיפשר את כיתור הארמיה ה-III המצרית ולהיעצר פוליטית לא צבאית בק"מ.
ה-101. מלחמת יום כיפור וספיחיה הם סימפטומים "להלם קרב", ממנו סובלת עדיין החברה הישראלית, כולל צה"ל, עד עצם היום הזה.
ראה לעניין זה: - ספרו של האלוף אמנון רשף (מפקד חטיבה 14) - "לא נחדל", על קרב הגבורה בחווה הסינית ופרוזדור הנחיתה.
- ספרו של עמירם ברקאי - "על בלימה", קרב הגבורה הנואש של חט' 188 בגולן שחסמה בגופה את הסורים בפיקודו של אל"ם בן-שוהם ז"ל, שנפל בקרב ועוטר בעיטור העוז.
