לאחרונה אנו מופצצים בבשורות איוב בדבר התקציב הגרעוני שיבוא עלינו לרעה ב-2015. האם החזון האפוקליפטי נכון?! בחינת הנתונים תצביע על תמונה שונה:
שנת 2014 עשויה להסתיים בהפתעה. הגרעון המצטבר בחודשים ינואר-אוגוסט הסתכם בכ-6.1 מיליארד ש"ח. בעוד הרזרבה, הבלתי מנוצלת, בתקציב היא כ-10 מיליארד ש"ח. הגרעון המתוקצב לכל השנה אמור להיות 27 מיליארד ש"ח. המסקנה היא שגם אם הגרעון הידוע אינו כולל את הוצאות מבצע צוק איתן הרי שסך הגרעון השנה לא יעבור את רף ה-20 מיליארד. רחוק מהגרעון הצפוי.
בשנת 2015 הגרעון הצפוי אמור להגיע לכ-35 מיליארד ש"ח. ניתן להניח שהוא יהיה נמוך בהרבה כפי שאכן קרה ב-2013. עם זאת לא יהיה אסון אם הגרעון יגיע לרמה של 3.5% תוצר באופן חד-פעמי. ההפחדה בדבר הפגיעה בדרוג מדינת ישראל אצל סוכנויות הדרוג היא מצחיקה ומצביעה על חוסר הבנה.
המצב של המדינה הוא מעולה. המשק הישראלי הוא משק מלווה לעולם, יש הטבה מתמשכת ומעוררת קנאה ביחס חוב תוצר. לכן לא צריך להיבהל. ישראל היא מושא לקנאה של הרבה משקים. השיטה הידועה בצבא שמחלקה עומדת וממתינה שעות לפני הזמן רק מהסיבה שהפקודה ירדה בסולם הפיקוד וכל דרג הקדים את שעת המוכנות כדי להיות על "הצד הבטוח" או הפעיל את מקדם הפאניקה, אין סיבה שתתנחל בכלכלה.
פחד הגרעון נובע מהחשש שגרעון מסוכן כמו סם וקשה להיגמל ממנו. כדאי ששנת 2015 תשמש כשנת סריקה של המשק הציבורי לצורך עריכת שינויים משמעותיים במשק, שיפור ניהולו והפיכתו ליעיל יותר.
במאמרים קודמים הצבעתי על הרבה מקורות שניתן לשאוב מהם כספים יקטינו את הגרעון. אציין מקור אחד והוא הקרן הקימת לישראל.
רביב דרוקר הצביע בתוכניתו על כך שמוסד זה הופך להיות מדינה בתוך מדינה והוא כבר צבר יתרות של כארבעה מיליארד ש"ח מתמורות של מכירת קרקעות המדינה. בתקציב 2015 יועברו כ-1 מיליארד ש"ח לתקציב המדינה. מדוע לא 5 מיליארד המהווים כ0.5% מהתמ"ג?
מדוע מתערב ועד רשות שדות התעופה כאשר המדינה דורשת דיבידנד מיחידה שבעלותה, קרי: הרשות, הנובע מהיותה גוף שלטוני המחזיק ברכוש שניתן לו על-ידי המדינה? ודאי יש גופים נוספים כמו האפוטרופוס הכללי המחזיק בירושות שקבלה המדינה וגורל הכספים נקבע על-ידי ועדות עלומות? צריך לדעת לנהל ובלי מהפכות מזעזעות אמות הסיפים אפשר "ליצר" כ-20-30 מיליארד ש"ח לשנה.
וכמו קאטו הזקן אשוב ואומר: יש לבטל את מע"מ 0 ובמקומו כצעד מעורר צמיחה לבטל את המע"מ על חשמל, מים ומצרכי יסוד.
המשק אינו באינפלציה אלא קרוב יותר לדפלציה. בתקופה כזו מדיניות מרחיבה היא הפתרון. במיתון הידוע של אמצע שנות השישים רסנה הממשלה, בטעות, את התקציב בה בשעה שפעילות המשק הואטה עקב ירידה בעליה שגררה עמה ירידה בבניה שגררה את המשק למיתון. הממשלה החריפה אז את המיתון.