העכברים נוטשים את הספינה. היעד - ברלין

למרות כול הסערות המאיימות על הקיום ממשיכה ספינת ישראל הקטנה לשוט ובינתיים אינה מגלה נטייה לטבוע, כפי שרבים מאחלים לה. אומנם אי-אפשר לומר שהדוגית הקטנה הזו משייטת בבטחה מלאה, אבל סימנים ראשונים לסכנות האורבות כבר מציגים שאלה לגבי יכולתו של אחראי המשמרת, הקברניט בנימין נתניהו, לנווט אותה אל נמל מבטחים. עובדה: עכברים מפוחדים נוטשים את כלי השיט המיטלטל, בקפיצה אל בין הגלים, בתקווה למצוא מפלט זול שיותר נוח לחיות בו. אולי בברלין, אולי בסין, אולי בארץ אחרת. מה מפחיד את הנוטשים עד כדי כך שהם ממהרים לקפוץ מן הסיפון אל חיבוקו המסוכן של הסער המאיים? אולי זו אזהרתו של פרופ' מנואל טרכטנברג המפנה אצבע מאשימה אל הממשלה וטוען כי יוקר המחיה בישראל נובע מכך שבנימין נתניהו הוא קודם כול ראש ממשלה לעניינים ביטחוניים ומדיניים ולכן הוא "לא יכול להוביל הובלה מתמשכת בנושא הכלכלי חברתי" וכי "העובדה שברלין קורצת לצעירים ישראלים היא סכנה ממשית". או אולי העכברים מתחילים לברוח כי הם קוראים בחשש גדול את הכתובת התקשורתית שעל הקיר הפוסקת, כי יוקר המחיה הגורם ל"שעבוד מעמד הביניים" - הוא הסכנה האסטרטגית לקיומה של ישראל. המבקשים לעצמם מנוס מן הקשיים שומעים גם את דבריו הנוקבים של שר האוצר יאיר לפיד האומר "אני מבין את הקושי היום יומי של הצעירים הבוחרים לעזוב את ישראל. זה נורא קשה, החישובים היום יומיים האלה". ומוסיף יו"ר "יש עתיד" - שבלעדי ידו הלופתת בכוח את מפתח האוצר מזמן כבר הייתה הקואליציה של נתניהו טובעת אי-שם בלב ים - כי "קשה לא להבין את הזעם הציבורי. אני מבין את אלה שזועמים ואפילו מסכים איתם. צריך להודות שהשאלה היא לא רק על יוקר המחיה, אלא על זהותה ומטרתה של מדינת ישראל". לפיד צודק לגבי ההשפעות החמורות של יוקר המחיה. אבל לא ברור בתור מה הוא משמיע את דעתו. האם הוא שחקן תיאטרון לבוש במדי מוביל מחאת "יותר זול בברלין", או שהוא הפוליטיקאי לובש גלימת שר האוצר המנהיג את המדיניות הכלכלית-חברתית המאפשרת את קיומו של יוקר המחיה הפרוע הזה. יש משהו משותף לעכברים הנוטשים ולראש הממשלה. להם ולו יש שאיפה אחת - לשרוד. תמיד, בכול מצב, בכול מחיר. אבל יש גם משהו מבדיל. סיכויי הישרדותם של העכברים תלויים ביכולתו של בנימין נתניהו לנווט את הספינה ולהביא אותה אל המעגן השקט בחוף מבטחים. וזה לא בטוח, כיוון שהים מסתער בשצף קצף מכל רוחות השמים, וכלל לא ברור שבעת צרה או אסון ברלין - במיוחד ברלין - לא תהיה הנמל שממנו יבקשו הנוטשים להימלט שוב אל חיקו של מקלט לאומי בטוח, אולי בישראל. ואולי סיבת הצרה תהיה אנטישמיות מתעוררת לתחיה וצומחת לממדים מפלצתיים? ואולי התפשטות האיסלאם הפנאטי תכבוש את חוצות ברלין וגלוחי-קרקפת צועדים בסך, בצל צריחי מסגדים, יטילו אימה על הדור החדש של היהודים שחיפשו ומצאו מחירי קיום זולים יותר? או אולי יחשוב מי שיחשוב שהגיע העת לזעוק עד לב השמים את הסיסמה הנוראה "יהודים - החוצה" (Juden Raus), ינפץ חלונות ראווה בחנויות זולות-מחיר של ישראלים שזה מקרוב באו וישרוף בתי כנסת? כול פרשת "זול יותר בברלין" נראית לי כעוד מרקחת תקשורתית שמטרתה העיקרית היא לפגוע ואולי אף לערער את מעמדה של נתניהו וממשלתו, המוצגים כמי שבחידלון המעשה הכלכלי-חברתי שלהם הפילו עלינו את המצוקה הקשה. מרקחת חסרת אחריות שמטרתה להפיל את הממשלה ולשלוח את הממורמרים לבחירות חדשות שבהן אולי יימצא המחליף - "רק לא ביבי" - והעיקר שיהיה "משלנו". סביר מאוד להניח שנציגי השמאל בתקשורת האנטי-ביביסטית יעשו כמיטב יכולתם כדי ללבות את האש. הקרקע להתפתחות המהומה פורייה, ממתינה ורודפת אחר כותרות. ויש כבר מספר "כוכבי תקשורת" המציתים אש ובוחשים בקלחת. כולנו ראינו, בשידור טלוויזיה, את ההופעה המזלזלת של מגישת החדשות הגברת יונית לוי נגד תוכן נאומו באו"ם של בנימין נתניהו. וזו רק דוגמית. הסיטואציה הציבורית הסוערת שבה נתון כיום בנימין נתניהו המאוים-תדיר מכל רוחות השמיים, מזכירה לי את מילותיו של פזמון עממי רוסי שתורגם לעברית לפני שנים רבות. וזה קטע קצר מדבר השיר: קפיטן היה אחד, לא ירא ולא פחד. סכנות רבות ראה ועוד איך. אלף פעם הוא ניצל כשטולטל מגל אל גל, אך בביטול תמיד צחק הוא וחייך. אם המצב באמת כל כך חמור כפי שמציגה אותו התקשורת – למה ממשיך נתניהו לגחך נוכח המחאה-כאילו שבטרם יצאה לאוויר העולם כבר קנתה לה מעריצים? יש משהו שנתניהו יודע ואנחנו לא? אולי ההסבר פשוט. נתניהו מכיר מקרוב את הגורל העגום של הטיפול הממשלתי בהפגנות מחאת האוהלים שהולידו את המלצות ועדת טרכטנברג. ומכיוון שכך הוא מאמין שזה יהיה גם דין מחאת "זול יותר בברלין", אם אומנם תתנפח לממדים הרצויים לתקשורת המתייגעת בחיפוש אישיות ציבורית שאפשר יהיה להתעלל בה?