ידיד שלי, עורך דין במקצועו, מטפל במשרדו בעיקר בשני סוגי תביעות: האחד - נזקי גוף, והשני - ליקויי בניה.
במסגרת טיפולו בנזקי גוף, יצא לו לייצג מומחה המקבל מינויים מטעם בתי המשפט לשם מתן חוות דעת בגין ליקויי בניה נטענים. נרקמו קשרים בין השניים, ובבוא העת, לאחר גמר מוצלח של התביעה בגין נזקי גוף אותה הגיש המומחה באמצעות עורך הדין, שאל עורך הדין את המומחה - האם לגרום/להסכים למינויו כמומחה מטעם בית המשפט בכמה תיקים שבטיפולו.
- את מי אתה מייצג? - שאל המומחה.
- - דיירים שונים - השיב עורך הדין.
- אז אל תמנה אותי, אני לא בעד זכויות דיירים - השיב המומחה ובכך נסתיימה השיחה.
אני מכיר את שני האנשים בהם מדובר, את עורך הדין ואת המומחה; עם אחד אני ביחסי ידידות וביחסים מקצועיים, ועם השני אני ביחסים מקצועיים. המומחה ההנדסי - למרות שברגע של אמת גילה כי אינו אוביקטיבי וכי מלכתחילה הוא "נגד דיירים" ו"בעד קבלנים" - מקבל מינויים מטעם בית המשפט, וגם כאשר הוא נתפש בקלקלתו (חוסר אוביקטיביות) וצד לדיון שעלול להיפגע מכך מבקש כי יבוטל מינויו - הוא נלחם כארי על מינויו ומתנגד לוותר עליו באמצעים שונים ובכל תוקף. ציבור הדיירים נפגע מכך, כי הוא לא מקבל את מה שמגיע לו על-פי שיקול דעת אוביקטיבי מקצועי - אין בסביבה מי שישקול כך את טענותיו פרט למומחה שמטעמו שבדרך כלל חוות דעתו משנית לחוות דעת מומחה בית המשפט.
בית המשפט נפגע מכך, בהוציאו תחת קולמוסו פסקי דין בלתי אוביקטיביים, הנסמכים על חוות דעת מומחה שאינו אוביקטיבי. איכות המגורים נפגעת מכך, מטעמים ברורים. המומחה מטעם התביעה נפגע גם הוא, כי יוצא לכאורה שחוות דעתו אינה עומדת במבחן שיפוטי וממצאיה נדחים.
לא מדובר במקרה חריג, בודד, יוצא דופן, אלא מדובר בתופעה. התופעה היא שמומחי בית המשפט, ברובם שבויים בקונצפציות לא מקצועיות ולא אוביקטיביות, עם לטישת עיניים למינוי הבא, והמינוי הבא תלוי גם ברמת הנוחות שהם גורמים לבית המשפט שסדר יומו עמוס לעייפה.
מה יותר קל לו לבית המשפט, "לקצר" תביעה על-פי דחייה מקצועית של עיקר הטענות לאור חוות דעת של מומחה לכאורה מומחה אוביקטיבי?!
זאת אף זאת, מכיוון שקבוצת מומחי בית המשפט ברובה כבר אינה עוסקת בתכנון אלא רק בייעוץ, כלומר, מדובר במומחים המומחים לנושאים בהם הם כבר שנים רבות לא עוסקים, הרי פרנסתם של אותם מומחים תלויה במינויים אלה. זו אחת הסיבות שגורמת להם לאחוז בקרנות המזבח כאשר צד לדיון לא מעוניין בשירותם. למעשה זו גם הסיבה להיותם לא אוביקטיביים, כי למען פרנסתם מוטב להם לעוות את חוות דעתם ולקלוע למה שמצפים מהם.
ראוי לציין כמה פסקי דין מזן אחר, שעשו בית-ספר לכמה מומחים מטעם ביהמ"ש, ואביא במסגרת זו סיפורו של פסק דין אחד מרבים:
דיירים שונים במעלות נגד שיכון ופיתוח ואחרים בתיק זה שכלל קבוצת דיירים קשי יום אשר רכשו דירות 3 חדרים מחברה ציבורית בבניינים טרומיים במעלות, מונה מומחה שקיבל בזמנו תיקים כמומחה בית המשפט דרך קבע. כותב שורות אלו הכין את חוות הדעת המקצועיות, אך לא היה לו סיכוי לאור עמדותיו של מומחה בית המשפט שהיה מוטה קיצונית לטובת הקבלנים. אכן, מומחה בית המשפט קבע בחוות הדעת כי למעשה פרט לפגמים מזעריים וזניחים, אין ליקויים בדירות. בית משפט השלום פסק בעקבותיו של המומחה שמינה כי אין ליקויים בדירות.
על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, ועל המדוכה ישבו 3 שופטים שהתייחסו לטענות שבערעור בכובד ראש ובעמקות.
יצא תחת ידיהם פסק דין מחוזי לתפארת, אשר הוא מצוטט כמעט בכל כתבי הטענות בתחום ליקויי הבנייה; טענותיו של מומחה בית המשפט נדחו אחת לאחת,
וטענות המומחה מטעם התביעה הועדפו עליהן אף שלא נחקר בביהמ"ש על חוות דעתו.