מה שתיאר ש"י עגנון בהומור דק ובלשונו המופלאה, הולך והופך למציאות במועצת הרבנות הראשית לישראל. מבין 16 חברי המועצה כיום, שלושה משתייכים למשפחת לאו המורחבת ועוד שניים משתייכים למשפחת יוסף, ויש סיכוי שבשבוע הבא - אחרי הבחירות לרבנות ירושלים - יהיו ארבעה למשפחה הראשונה ושלושה לשנייה, שכן רבני העיר חברים אוטומטית (ברוטציה ביניהם) במועצה. במילים אחרות: למעלה מ-40% מהמועצה עשויים להיות בידי שתי משפחות.
במועצה חברים כיום הרב הראשי לישראל, הרב
דוד לאו; אביו והרב הראשי לתל אביב, הרב ישראל מאיר לאו; וחותנו ורב שכונה בירושלים, הרב יצחק רלב"ג. הרב משה חיים, אחיו של הרב דוד ובנו של הרב ישראל מאיר, מועמד לתפקיד הרב האשכנזי של ירושלים. חברים נוספים הם הראשון לציון, הרב
יצחק יוסף; ואחיו, רב העיר חולון (החשוד בפלילים), הרב אברהם יוסף. גיסם, הרב מרדכי טולדאנו, מועמד לתפקיד הרב הספרדי של העיר.
המשפחתיות הזו, שלא לומר הנפוטיזם הזה, נחשפו כאשר מועצת הרבנות הראשית התכנסה כדי להאריך את תעודת ה"כושר" של הרב אריה שטרן, המועמד של הציונות הדתית ושל
ניר ברקת לתפקיד הרב האשכנזי. לא פחות משמונה מבין חברי המועצה פסלו את עצמם. חמישה מהם היו בני משפחת לאו-רלב"ג ובני משפחת יוסף בשל מועמדותם של קרוביהם.
שלושת האחרים הם רבנים המועמדים בעצמם לתפקידי הרבנים הראשיים של ירושלים, וגם להם יש היסטוריה משפחתית מעניינת: הרב שמואל אליהו (בנו של הרב הראשי המנוח מרדכי אליהו), הרב יעקב שפירא (בנו של הרב הראשי המנוח אברהם שפירא) ויהודה דרעי (אחיו של
אריה דרעי).