הסיבה העיקרית היא רצונו של ראש העיר החילוני והימני של ירושלים -
ניר ברקת, למנות רב מעמו וכלבבו שיפסוק לו "קולות" בענייני דת כדי להוריד את הכוח החרדי בעיר, ומנגד רב כזה שיפסוק לו פסיקות לאומניות במסוות של דת (כמו בעניין הר-הבית למשל...). ואמנם - בדרך ובשיטה שברקת משמש, הרי שברור לכל שהחילוניים הם אלה השולטים בדת ולא שהדתיים שולטים בה, כשהדת היא כמובן תחת מסווה ה"ממלכתיות".
שנתיים לאחר הבחירות לפרלמנט ושנה אחרי הבחירות העירוניות הנה גילה ברקת כי בידיו ובידי בנט הדתי לאומי הכוח לכפוף שני רבנים "רעיוניים" כרצונם. וכדי שנראה לאיזה תיאטרון אבסורד מגיעה "נקיות הכפיים" של אלה שהאשימו את החרדים בעבר ב"אי נקיות כפיים", הרי שברקת מציב מועמד משלו על תקן ה"רב האשכנזי" של העיר (שאף חוג אשכנזי אינו זקוק לו...) שאינו אלא רב קהילה אפורה בירושלים וכבן שבעים (חודש לפני ה"פנסיה"...).
ולרב הזה - אריה שטרן שמו, סוגיה של שאלות מתמיהות ביחס לכושרו כרב, לאחר שלפני מספר שנים נבחן רב זה בעל-פה בלבד, ולאחר שה"תוקף" של ה"כושר לרב עיר" פג, ואשר מעולם לא זכה לתואר "גדול בתורה". גם אם איננו מסכים עם הקריטריונים ה"ממלכתיים" בבחירת "רבנים ראשיים" כלשהם, הרי שאנו מצפים מראש עיר שיכבד את החוק והנוהל ולא ינסה ל"תכמן" כהווייתו החילונית בצרכים הדתיים.
והנה בא מר ברקת, וללא שום בושה, מבקש שהבג"צים ידונו במהירות על כל הבעיות המשפטיות, משום שבעוד כחודש ימלאו למועמדו שטרן 70 שנה, ואח"כ ברקת יזדקק לעוד שנים רבות למצוא מועמד אחר כלבבו. ובמקביל מבהיר ראש העיר החילוני ל"רב הראשי"
דוד לאו כי ה"רבנות הראשית" חייבת במהירות לאשר לאריה שטרן שוב את ה"כושר" שלו כי הוא "גדול בתורה"! דהיינו, החילוני ברקת יודע יותר טוב מכל הרבנים והדיינים מיהו "גדול בתורה"! מסתבר שכדי להיות "גדול בתורה" צריך הרב גם לשמש "פיון פוליטי"! והקרקס הזה נמשך כשה"רבנות הראשית" מאשרת במהירות את ה"כושר" הזה - כמו שלא אושר לאיש קודם לכן, ועוד עם מיעוט של שישה חברי "מועצת הרבנות הראשית", לעומת שישה עשר החברים בה באמת!
ומן העבר השני (בתחרות על ה"רב הספרדי הראשי") בוקה ומבולקה - המלחמות שם, ללא קשר לדת ואפילו להבדלים פוליטיים של ימין ושמאל או בין חרדים לדתיים, מרקיעות שחקים על בסיס מלחמות שבטיות ברמת ה"משפחות (מושג המוכר גם מדרום איטליה ומארה"ב...). משפחת יוסף נגד משפחת עמר - שנתמכת במשפחת מאשש,
אריה דרעי מתלבט אם לתמוך באחיו יהודה דרעי, וכל אחד עורך "סולחה" עם השני כשמאחוריו מישהו מנאמניו שאוחז בשבריה מושחזת, כדי לתקעה ברגע הנכון באויב שעימו ערך את ה"סולחה".
והנה אותו הרב שלמה עמר, שכ"רב הראשי" של ת"א וישראל נבחר כמועמדה החרדי של ש"ס, הפך הפעם למועמדה הספרדי של ה"ציונות הדתית" ול"בד האדום" שכנגד ש"ס, ואילו הסמן הימני של הציונות הדתית, הרב שמואל אליהו, הפך לפתע למועמד החרדים האשכנזים, ובמקביל גם למועמדם של אנשי שמאל, בזכות ביקורו בבית התועבה בי"ם, לפני מספר שנים. אם זה לא קרקס, אזי, מהו באמת קרקס אמיתי?!
עתידות לאור מלחמות ה"דיאכדוכים" הללו מסתבר כי מה שמצפה לנו בעתיד בהספקת שירותי הדת בירושלים - לאחר בחירת שני ה"רבנים הראשיים" שם, זו מערכת של תככים ומריטת עצבים (עם ה"ניסיון" וה"עובדות המעשיות" שהביא הרב עמר מימי "רבנותו הראשית"...) שתוריד לבירא עמיקא את ההתנהלות הדתית וההלכתית למופת, ששררה ב"רבנות ירושלים" באחת עשרה השנים האחרונות - כשה"רבנים הראשיים" נעדרו ממנה. אנו צפויים לגל של מינויים פיקטיביים ולא מקצועיים, תקנים באינפלציה, ירידת המקצועיות ע"י הכנסת מלחכי פינכא לתפקידים רבניים וניהוליים, התערבות בענייני דת וניהול שלא לצורך ולא
בתום לב, ועוד מיני "מחלות תורשתיות" כאלה יהיו שוב התוצאות של בחירת "רבנים" על-פי צרכים פוליטיים, ולא על-פי הצרכים הדתיים.
ולסיום, בכל מערכת הבחירות הזו נדם קולה של "מיסיס קלין" - גב'
ציפי לבני, שרת המשפטים. גם קולו של ה"פודל הדתי" שלה - ח"כ
אלעזר שטרן, נדם כלא היה. עד לא מכבר הם העבירו חוק נגד "שני רבנים ראשיים" במדינה. גב' לבני התיזה נאומי מופת מדוע לא צריך יותר "רבנים עדתיים" ואילו שטרן העלה את התיקון ל"רב ראשי אחד לישראל" להצבעה. והנה הפעם - בבחירות ל"רבנות י"ם" (אך גם בעתיד גם ל"רבנים ראשיים" בערים אחרות) הרי שקולם של השניים נדם.
מדוע יש להסיר מחיצות עדתיות רק ל"רבנות הראשית לישראל ולא לכל ה"רבניות העירוניות"? התשובה מאוד פשוטה: לבני ושטרן מתאמים את כל מהלכיהם עם אדון בנט מה"בית היהודי", המשמש גם כ"שר הדתות" הרשמי, ואילו בנט וה"בית היהודי" אינם מעוניינים כלל בביטול שני תקני ה"רבנים הראשיים" לכל עיר, ל"רב עיר" אחד בלבד, משום שבנט ומפלגתו חפצים לאייש יותר ויותר תקנים כאלה לחברי מפלגתם, ואילו ביטול התקנים הללו לחצי רק יפחית מה"כופתאות" המוצעות שיהיו להם עבור נאמניהם, ולכן שטרן לא כרך את ביטול ה"רב השני" ברשויות המוניציפליות בחוק שבו ביטל את ה"רב השני" ב"רבנות הראשית לישראל". מכאן שכנגד עיניה של "מיסיס קלין" ושל נושא כליה שטרן, לא עומדת דווקא ה"אחדות הלאומית" ו"ביטול העדתיות" אלא אינטרסים כיסאולוגיים אפורים, לבין שסוכמו בינם לבין
נפתלי בנט ועסקני ה"בית היהודי".