תעלומה גדולה אופפת את ממשלת ישראל. היא נעלמה. לא לגמרי. בתחומים שונים היא חיה ובועטת, אבל באחת הזירות האינטנסיביות ביותר, זירה שבה פועלים כוחות שונים שרובם מוכוונים למוטט את המדינה שהממשלה אמורה למשול בה, יש כנראה חור שחור שאליו היא נשאבה.
ההעלמות הזאת נוגדת את הלוגיקה והפיזיקה. על-פי הלוגיקה אמורה הממשלה להגיב על חתרנות כנגד המדינה. הרי לשם כך היא נבחרה - כדי להגן על המדינה ולספק ביטחון לאזרחיה, ואם נבחן את ההיבט הפיזיקאלי של ההיעלמות מול מכאניקת הקוונטים למשל, גם כאן נמצא שאין זה הגיוני שמתוך מכלול מסלולי הפעולה האפשריים – מסלול אחד אבד.
כל זה אומר שההתעלמות המוחלטת של ממשלת ישראל ממתקפת החתרנות של הקרן לישראל חדשה ושל האיחוד האירופי על מרכיביו השונים הינה תופעה שנוגדת את חוקי הטבע.
לא אחת פניתי לדוברי הרה"מ ושריו כדי לקבל הבהרה, תגובה, התייחסות כלשהי לחידלון הזה ונעניתי באלם מוחלט. אפילו לא "פנייתך התקבלה ותענה בהמשך" או משהו. נאדה. בכל הראיונות והלהג ששופכים רה"מ ושריו בתקשורת לא רק שאין בדל התייחסות לתוכניות/כוונות הממשלה לפעול נגד החתרנות, אין אפילו צל צילו של אזכור נושא החתרנות – יוק.
אז מה קורה פה?
יכולת התמודדות צבאית ודיפלומטית כשמתרחש איום פיזי משנסת הממשלה את מותניה, מתארגנת למענה כזה או אחר, ומשגרת את כוחות הביטחון שיפעלו כמיטב יכולתם לנטרל את האיום הזה. לא אמנה את הפעולות, המבצעים והמלחמות לדורותיהם. הדברים ידועים.
בעוד האו"ם, באמצעות אונר"א הביזארי, שמנציח את הפליטות הפלשתינית ומתחזק את אש התמיד של זכות השיבה, תוך הקפדה על דמוניזציה של ישראל במערכת ה"חינוך" הפלשתינית וכתוצאה לכך בקרב שאר העולם, אונר"א פועל באין מפריע בעזה ובתחום הרשות הפלשתינית כשממשלת ישראל משמשת להם כתומך לחימה קבוע. זרוע אחרת של האו"מ – "הוועדה לזכויות
האדם" פועלת במקביל לאונר"א ומייצרת עבורם את התשתית הפלילית כשלמעשה שני גופים אלו משלימים זה את זה ופועלים במגמה ברורה ומשותפת נגד ישראל.
מול פעילות זו מנהלת ישראל מערכה דיפלומטית נגדית, שאינה מביאה הישגים מספקים אך לפחות ניתן לזהות מאמץ אמיתי להתמודד עם הבעיה.
אבל, כשהדברים נוגעים בחתרנות של "ארגונים חוץ ממשלתיים" – דממה. הנושא לא רק שאינו מטופל הוא גם לא מוזכר. בת היענה הגיבורה והאנרגטית טמנה את ראשה בחול.
חידלון מוחלט בטיפול בחתרנות ישראל מותקפת בשיטתיות על-ידי גופים חתרניים שמסתייעים בגיס החמישי, במטרה להפכה למדינה בלתי לגיטימית, מצורעת תוך שימוש בהסתה, שקרים ותזרימי כספים ללא הגבלה כדי לתחזק את המתקפה הזאת – ולכך אין כל תגובה מצד הממשלה.
הדוגמה הבולטת ביותר הינה הקרן לישראל חדשה.
הקרן הזאת ששמה המקורי New Israel Fund, כלומר הקרן לישראל חדשה, מסווה במתכוון את שמה העברי כדי שיעדה המרכזי לא ישתקף מהשם האמיתי שלה. לכן רשומה הקרן ברישומי הרשויות בארץ כ"
הקרן החדשה לישראל". שקוף אך יעיל.
ממעקב שוטף אחר התנהלות הקרן ניתן להבין את יעדיה האמיתיים תוך הקשה מיעדיה המוצהרים – בליל של נופת צופים וסיסמאות של הגנה על "זכויות אדם" ובעיקר להקיש מהאסטרטגיה של הקרן שמושתתת על השתלטות על מוקדי כוח והפיכתם למנוף שמממש את היעדים שלהם.
הקרן מחדירה למערכות השונות במדינה את החפרפרות שלה כדוגמת בוגרי "תוכנית המשפטנים" ולהלן ציטוט מאתר האינטרנט שלהם:
התוכנית להכשרת מנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם, האזרח וצדק חברתי.
התוכנית נמצאת בשנתה ה-30 ומטרתה להכשיר מנהיגות משפטית לקידום זכויות האדם והאזרח והצדק החברתי בישראל. בוגרי התוכנית מובילים ומשפיעים בתחום המשפט בחברה האזרחית ובמדינה בכלל.
בין בוגרי התוכנית ניתן למצוא דמויות בולטות בתחומים שונים של פעילות בארגוני זכויות אדם, בארגוני סביבה, בצדק חברתי ובקליניקות המשפטיות באוניברסיטאות השונות: פרופ' נטע זיו (בוגרת מחזור 1985), מרצה באוניברסיטת תל אביב ומנהלת הקליניקות באוניברסיטה, דן יקיר (1988) הוא היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, דנה מרשק מרום (1991) היא שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, גדעון ברומברג (1993) הוא מייסד ומנהל FOEME, חסן ג'ברין (1994) הוא מייסד ומנהל עדאלה, סאוסן זאהר (2003) היא עו"ד בעדאלה שזכתה במספר עתירות תקדימיות בבג"צ.
בוגרי התוכנית לדורותיהם ממשיכים לפעול למען זכויות האדם בישראל במסגרות שונות, בשכר ובהתנדבות בארגונים, באקדמיה ובתפקידים ציבוריים שונים (לרשימה של הבוגרים ופעילותם לאורך השנים, אנא עיינו בספר שיצא לכבוד שנתה ה-25 של התוכנית).
התוכנית הינה יוזמה משותפת של הקרן החדשה לישראל ושל American University, והיא חלק מאסטרטגיה כוללת של הקרן לקידום ערכי דמוקרטיה ושוויון בישראל, זאת באמצעות תוכניות ויוזמות של הקרן החדשה ושתי"ל, ובאמצעות משפחת הארגונים של הקרן החדשה" סוף ציטוט.הכתוב מדבר בעד עצמו.
בנוסף, סייענים פרקטיים ואידיאולוגיים של הקרן וחסידיה חדרו למערכות אחרות – חינוך, תרבות, בריאות ולמרבה הפלצות יש די והותר סימנים מעידים לנוכחותם גם במערכת הביטחון.
זרועות התמנון הקרן פועלת באמצעות שלוחות כשלכל שלוחה יש יעד מוגדר וסך כל היעדים המשניים מהווים את היעד העיקרי והסופי של הקרן הזאת – הפיכתה של מדינת ישראל ממדינת הלאום של העם היהודי למדינת בליל וערב רב של אזרחים ופולשים.
כדי להבין איך פועלת האסטרטגיה הזאת צריך לבחון כל שלוחה ושלוחה החל בשתיל, בצלם, בשוברים שתיקה, באעדלה, במחסום ווטש, ביש דין, בוועד הציבורי נגד עינויים, בפורום דו-קיום בנגב, בסולידריות שייח ג'ראח, בקרן מגיני זכויות אדם וכלה ברופאים לזכויות אדם, ברבנים למען זכויות אדם, במכון איפקרי, במוקד, באג'נדה וכו'.
הקרן לישראל חדשה מכסה למעשה באמצעות שלוחותיה כל תחום מרכזי במדינה – הביטחוני, החברתי והמשפטי. פעילותה פוגעת קשות בבטחון המדינה, מפוררת את המרקם החברתי ומשתמשת במערכת המשפט הנוטה לאוטופיה דמו ליברלית הזויה לנטרל את רשויות המדינה.
ממשלה אחוזת שיתוק מול כל מתקפת החתרנות הזאת ניצבת ממשלה כגוף משותק חסר אונים שכפות בכבלי החתרנים והמשת"פים המשפטיים שלהם, ללא עשיית מאמץ מינימאלי להשתחרר מהכבלים האלה. ממשלה שאינה רוצה להבין את גודל האחריות הפוליטית ובעיקר ההיסטורית והמוסרית שמוטלת על כתפיה – לשמר את מדינת העם היהודי ולהגן עליה מפני כל איום, בין אם האיום חיצוני טבין אם פנימי.
הממשלה הזאת נבחרה בבחירות דמוקרטיות והיא אמורה לממש את רצון הרוב תוך שמירה על זכויות המיעוט. בפועל רצון הרוב בקיום המדינה ברוח הציונות ומגילת העצמאות הולך ומתמסמס כאשר "זכויות" של פולשים, עבריינים וגיס חמישי מקודמות במלוא קיטור על חשבון הזכויות של העם היהודי למדינה משלו. זה מצב בלתי נסבל ואם הממשלה לא תדע למשול ולמצוא דרך לממש את ריבונותה של המדינה – תהפך המתנה הזאת שקיבל העם היהודי שנקראת מדינת ישראל לאפיזודה חולפת בתולדותיו העגומים של עם ישראל ולכן יש לדרוש מראש הממשלה הסברים על החידלון הזה ולא להרפות עד שיואיל להבהיר את התעלומה.
