למרות גל התעמולה התקשורתית, שאותו מנפח ומטפח בעיקר ערוץ 10, הטוען השכם והערב כי רבבות ישראלים נוטשים את ישראל לטובת ברלין, בירת החיים הטובים והזולים, מסתבר כי המציאות, שאותה מציגים בפני הציבור נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שונה לחלוטין. הישראלים כלל אינם ממהרים לנוס ממולדתם אל מדינות הים, ובוודאי שלא לברלין, קל וחומר שלא בגלל מחירי המילקי.
המספרים האמתיים מספרים סיפור שונה מזה שמפיצים אלה המארגנים את מחאת "עולים ברלין" ומסתתרים מאחורי מסווה של אנונימיות. מסתבר כי תופעת ההגירה מישראל הצטמצמה באופן דרמטי בשנים האחרונות וכי שיעורה נמוך במיוחד בהשוואה למדינות
OECD.
השאלה שמעניינת במיוחד את הציבור הישראלי הנחשף לתעמולה המגמתית שמנסה לייצר התקשורת - שסיבותיה נותרו עלומות, בינתיים - היא: כמה ישראלים היגרו בשנים האחרונות לברלין?
ה"באז" התקשרתי דואג לטעון, מבלי להסתמך על מקורות מהימנים, כי "בברלין מסתובבים עשרות אלפי ישראלים שאוכלים מילקי".
פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה מהאוניברסיטה העברית, המומחה בעל השם לדמוגרפיה של הקהילות היהודיות בעולם, טרח לבדוק את הנתונים בלשכה לסטטיסטיקה בברלין וגילה מה שכול עיתונאי היה יכול למצוא אילו ראה צורך לברר את האמת. והאמת הסטטיסטית מצביעה על כך שנכון לסוף 2012, חיו בברלין 3,065 אזרחים ישראלים בלבד.
פרופ' דלה-פרגולה מודה כי התופעה שעליה מצביעים מארגני 'המחאה' קיימת, אבל "קיים פער גדול בין הביטוי שלה בשיח הציבורי לבין המציאות" וכי ה'קרב על המילקי' מצביע אולי על מצב רוח, אבל רק נתוני 2014 שעדיין לא נאספו ועובדו סופית, יוכלו להציג את האמת.
כדי להשלים את התמונה הכוללת מציג דלה-פרגולה עובדה מעניינת: "מספר העולים לישראל מאירופה המערבית נמצא בשיא מבחינה היסטורית". הסיבה פשוטה: תופעת האנטישמיות גוברת ועמה החששות לגבי מה שעלול לקרות בעתיד ולכן כבר עתה ניתן להבחין בגל חסר תקדים של מהגרים מאירופה לישראל. על תמונת המצב האמתית בכול הסיפור של "ברלין הנפלאה" אפשר לומר בוודאות פשוטה וברורה: מארגני "עולים לברלין" פשוט עובדים עלינו.
פרופ' דלה-פרגולה נשאל מה דעתו על הביקורת שנמתחת על המהגרים לחו"ל בכלל ולברלין בפרט, המוצגים בתקשורת כ"לא-ציונים". תשובתו הלא-סטטיסטית הייתה מפתיעה: "אם אדם מוכן, בגלל יוקר המחיה, לוותר על זהותו ועל המדינה, זה סימן שהקשר שלו לסמלים הלאומיים והתרבותיים, כמו גם לשפה העברית, הינו נמוך יותר לעומת המוטיבציה הכלכלית שלו".
למרות הסערה התקשורתית לא שמענו ולא קראנו עד היום, מה עמדתה של ממשלת ישראל לגבי המחאה הזו. אולי חשבו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר לפיד כי התעלמות תהיה המענה התקשורתי הטוב ביותר, או אולי קיוו כי הסערה תלך בדרך כול בשר ותגווע מעצמה.
אך אילו טרחו להתעניין בנתוני האמת יכול מאוד להיות שניתן היה להציג בפני הציבור שתי אמיתות. האחת - מה האמת שאותה חושפים המספרים. והשנייה: מי הם אלה המייצרים את "סיפורי הסבתא" המופרכים האלה, מה מטרותיהם האמתיות ומי עומד מאחוריהם ומעודד אותם להמשיך במסע השקרים המנופח הזה. למרבה הצער נוקטת הממשלה במדיניות של בת יענה בבחינת "עד יעבור זעם" שאולי תצליח ואולי לא.
מבחינה תדמיתית נראה לי כי במצב הדברים הנוכחי האמת כבר איננה חשובה. בתודעת הציבור בארץ כבר נטמעה ונחקקה התודעה שיוקר המחיה הנורא בישראל הוא המפלצת האוכלת כול חלקה טובה וכי רק בגללה נמלטים טובי בניה מחיק מולדתם.