אני "ירדתי" מהארץ ב-1960 וחזרתי אליה אחרי 13 שנה עם 3 תארים אקדמאים, רכוש מסוים, אישה עולה חדשה ושלושת בנינו הקטנים. אני נאלצתי "לרדת" מהארץ כי נדרשתי להמשך לימודי, להמציא תעודת בגרות שהמדינה "דאגה" שלא תהיה לי (כבוגר "כדורי "שנדון מראש לצאת להדרכה חקלאית"), גם לא היה מי שיממן את לימודי. בסיכום, לא יכולתי גם לעבוד וגם ללמוד וגם לשכור דירה . בלוס-אנג'לס למדתי ב-3 קולג'ים שונים בשכר לימוד פעוט (ואף אחד לא דרש ממני תעודת בגרות..), יכולתי לעבוד בו-זמנית ולהתקיים בכבוד ולגור בדירה שכורה קטנה. נישאתי לנערה נחמדה, נולדו לנו 3 ילדים וכל הזמן עבדתי ולמדתי באופן מלא. לא בקשתי אזרחות אמריקנית ולא שכחתי שאני ישראלי, ועסקתי בפעילות למען ישראל ועם תום לימודי חזרתי הביתה - לארץ.
בתקופת שהותי בארה"ב הכרתי מקרוב כמה עשרות ישראלים כמוני שבאו ללמוד לימודים אקדמאים. רוב רובם של אלו שהכרתי חזרו בתום לימודיהם למדינת ישראל. תנאי המחיה בארץ היו תמיד, לפי דבריהם, קשים יותר מאשר חייהם בלוס אנג'לס אבל לא יוקר המחיה לא היה מחזיר אותם לחו"ל ואף לא מחירי הדיור, כי כמוני, כולם הבינו שארץ זו היא הארץ שלנו ושהורינו בנו אותה עבורנו (כאן המקום להאשים אותי בעודף ציונות - ואכן אני מודה באשמה). לכן גם אינני מקבל את פסוקו של
יצחק רבין שכאילו כולם שיצאו לחו"ל הם "נפולת של נמושות"...
מעניין שלא מצאתי סטטיסטיקה אמינה לגבי אלו שחזרו לארץ, אבל לפי נתונים סטטיסטיים, כמיליון יורדים ישראלים חיים בחו"ל!!. מספר זה נתון לוויכוח ערכי מפני שלמעלה מ-50% מה"יורדים" הינם למעשה עולים חדשים שהיו בארץ שנה או פחות וראו בה מלכתחילה תחנת מעבר במסגרת התוכנית
הרב שנתית של "היהודי הנודד".... היו לא מעט שנכשלו כלכלית ואף פלילית ופשוט ברחו מהארץ מהבושה המלווה את הלוזרים בחברה קטנה כמו החברה הישראלית... הם יחיו שם לנצח והתקווה היא שילדיהם יחזרו (כפי שזה אכן קורה לעיתים קרובות). הכרתי לא מעט ש"ירדו" מכיוון שלא מצאו עבודה במקצועם או במיומנותם, ואפשר להבין אותם, אבל בכל המחקרים שקראתי, לא מצאתי ירידה בגלל יוקר המחיה, וביחוד למולדת הנאציזם המקוללת.
אני חושב שטוב שצעירים ישראלים יתגוררו שנה או שנתיים בחו"ל מפני שאני מאמין שארצנו היא ארץ נהדרת, היא ארץ מעניינת ולא משעממת - זה הבית - ולכן הם ברובם יחזרו. ואולי טוב שהם ילמדו בדרך זו חשיבותה של מולדת וגם ירחיבו את אופקיהם לגבי העולם שמסביבם. אז קומו! צאו! עשו זאת! זו מדינה חופשית ומותר לכם, אבל למען השם תסתמו את הפה, אל תשמיצו ואל תירקו לבאר שאליה ואל מימיה עוד תחזרו לשתות.