הפיל הרוסי הסתער על אפגניסטן והוליד את "אל-קאעידה"; הפילון הישראלי הסתער על לבנון והוליד את "חיזבאללה"; הפיל האמריקני הסתער על עירק, השתולל ובסוף הביא להולדת דאעש. כיום, כלקח מהעבר, הפיל האמריקני מסתער מהאוויר, לא מהיבשה. האם התוצאה תהיה כמו הסתערויות הפילים בעבר? בינתיים אפשר כבר להבחין בטעויות הקשות שאפינו את כישלונות הסתערויות העבר.
בימים אלו העולם נתון במלחמה נגד ה"מדינה האיסלאמית" המגלמת את כל הרוע של הטרור האיסלאמי הקיצוני. האם ניתן לראות זאת כתהליך היסטורי במסגרת רחבה יותר? ניסיתי לברר את השאלה עם ידידי, ד"ר ראובן ארליך, יו"ר "מרכז המידע למודיעין וטרור". והנה התובנה שהגענו אליה, והיא קשורה להסתערות של פילים!
איך? ובכן, ב-סוף 1979 פלשה ברה"מ לשכנתה אפגניסטן. פעלה כפיל משתולל, והתוצאה הייתה שנולדה וקמה, בין השאר, "אל-קאעידה", ארגון טרור סוני קיצוני; ב-1982 הפילון הישראלי פלש ללבנון. התוצאה הייתה, בין השאר, שקם ארגון טרור שיעי קיצוני בשם "חיזבאללה"; ב-2003 הפיל האימתני האמריקני פלש לעירק. התוצאה הייתה, בין השאר, שקם שם פלג פורש מ"אל-קאעידה", קיצוני שבקיצונים, דאעש שמו (המדינה האיסלאמית בעירק וסוריה). זמן קצר לאחר מכן הפילון הישראלי דווקא נסוג לאחור ברצועת עזה, הסכים (בניגוד ל
הסכם אוסלו) שהחמאס ישתתף בבחירות, וארגון הטרור הסוני הזה רכש לעצמו מדינה.
מה משותף לכל הסתערויות הפילים הללו באזורנו, הקרוב והרחוק?
ראשית, בכולן המטרה הייתה להחליף שלטון/משטר. ברה"מ רצתה לכונן ממשל אפגאני פרו רוסי; ישראל רצתה לכונן בלבנון ממשל נוצרי, פרו ישראלי ואנטי סורי; ארה"ב בהנהגת בוש רצתה להפיל את משטר
סדאם חוסיין הסוני ולכונן בעירק משטר דמוקרטי. זה מה שארה"ב גם דרשה מהפילון הישראלי: תנו ידכם להשתתפות החמאס בבחירות על-מנת להביא לפלשתינים את הדמוקרטיה שלנו.
המטרות הללו לא הושגו באף מקום. האמריקנים אומנם הצליחו להפיל את משטר צדאם חוסיין, אך נכשלו כליל בהבאת הדמוקרטיה לעירק ובבניית צבא עירקי חדש.
שנית, בכל שלושת המקרים הפילים נסוגו, בסופו של דבר: הרוסים מאפגניסטן, האמריקנים מעירק וישראל מלבנון (כמו גם מרצועת עזה). בכל המקרים הכוח הצבאי שהתמודד מול הפילים היה כוח גרילה וטרור שידע לנצל עד למקסימום את נקודות התורפה של הפילים
שלישית, בכל אחד מהמקומות שאליו פלשו הפילים, המערכת הפנימית הייתה שברירית, מפוצלת, או נתונה לרודנות אכזרית ביותר (כמו בעירק) שברגע שנופצה, נחשפו כל התחלואים המבניים של המדינה שנקראה עירק.
רביעית, בכל המקרים, הפילים לא הבינו לעומק את הבעיות הפנימיות המורכבות של כל ארץ, השנאות ההיסטוריות בין שבטים ועדות ועומק השנאה האיסלאמית למערב.
חמישית, הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים שקמו, התרבו, קבלו שמות חדשים, חיים וקיימים ובועטים בעוז, קודם כל ב"כופרים" בני דתם, בנוצרים הנופלים בידיהם, ובכל מי שמייצג את התרבות המערבית. כל הממשלים המערביים שבצעו את הסתערות הפילים, כבר אינם יותר בשלטון.
ועכשיו, כלקח מהעבר, אנו עדים לסוג חדש של הסתערות פילים, הפעם מהאוויר ולא מהקרקע, בהנהגת ארה"ב. היעד: השמדת ה"מדינה האיסלאמית". איך זה יסתיים? העתיד בחיק האלים, אך כבר לאור מה שאנחנו רואים, ברור שכמה ממאפייני טעויות העבר כבר רובצים בפתח: "המדינה האיסלאמית" היא סימפטום למערכת המדינית שהתמוטטה בסהר הפורה, ובהשמדתה (אם בכלל הדבר יתאפשר) לא יהיה משום פתרון כלשהו להתפוררות הזאת; "המדינה האיסלאמית" היא רק אחד ממרכיבי הטרור האיסלאמי המצוי בכל פינה באזור שלנו, באפריקה ובאסיה; היריבות השיעית -סונית לא תעלם, כפי שמקווים האמריקנים, מול אויב משותף זמנית בדמות "המדינה האיסלאמית".
האם את האסטרטגיה שגיבש הממשל האמריקני ניתן להוסיף כבר עכשיו לרשימת "מצעד האיוולת של ברברה טוכמן? אולי עדיין מוקדם, אך הטרגדיה האמיתית היא לדעתי שאין אסטרטגיה חלופית יעילה יותר בתנאים העולמיים הנוכחיים להתמודדות מול תהליכי ההקצנה האיסלאמית. בסוף עוד יאשימו את ישראל שבגלל שלא הגיעה להסדר עם הפלשתינים, נכשל המערב במלחמה נגד "המדינה האיסלאמית".זה לא מצחיק! כאשר מדינות הטרור והרודנות שולטות כיום באו"מ-הכל אפשרי!
