הסכם שבשתיקה שם, לכאורה, קץ למחול השדים סביב בחירתו של מפכ"ל-משטרה עתידי. כך או אחרת סביר להניח שבסופו של דבר יזכה בתפקיד מי שראוי לו יותר מכל מועמד אחר: ניצב בדימוס
שחר איילון, המכהן כיום כנציב הכבאות הראשי.
ניצב איילון איננו פנים חדשות במראה המשטרתית. הוא צמח בה בפנים, כך שמינויו אינו אמור לחולל בקרב שורותיה סערה בנוסח מועמדותו של מועמד חיצוני. לעומת המועמדים האחרים לתפקיד לא רובץ בו מתום. הוא נחשב למפקד-משטרה בחסד עליון, הקוריקולום-ויטה שלו נקי מכל רבב, הוא אינו נגוע במערכת-יחסים בלתי-תקינה, אין הוא משתייך לקליקה כלשהי, והיושרה היא תדיר נר לרגליו.
אם למרות כל אלה עדיין לא סגי בכך, הרי שהוא גם המנוסה והמוכשר מבין כל המועמדים האחרים לתפקיד השוטר מספר אחת. איילון צמח במשטרה מלמטה, כשמאחוריו כל שלבי הפיקוד המקובלים:: למן מפקד הש"י, דרך ראשות אגף התנועה, ועד לכהונת הסמפכ"ל.
טיהור המחנה למי ששכח, ראוי להזכיר כי שחר איילון כבר התחרה לפני ארבע שנים על כהונת המפכ"ל, בה זכה בסופו של דבר רב-ניצב
יוחנן דנינו. עכשיו, בהגיע רגע האמת לפני הבחירה למשרה הרמה, הרי שגם אם ילבינו כשלג חטאיהם של המועמדים האחרים - סיכוייו של כל אחד מהם לעמוד בראש הפירמידה המשטרתית שואפים לאפס לעומת איילון.
במצב הקיים יש צורך דחוף בטיהורה של החצר המשטרתית מן השרץ שדבק בה ושבעטיו הושחרו פניה בחוץ. אין זאת כי אם יותר מכל מועמד אחר מכחולי המדים - עשוי שחר איילון, בקפדנותו ובשקידתו הרבה, להחזיר למשטרה את כבודה האבוד. העובדה שהוא אינו ניחן במרפקים, דוגמת מועמדים אחרים, ואף נעדר כל כימיה הדרושה כדי להיות אהוד ומקובל בין עמיתיו - אינה צריכה לעמוד לו לרועץ בדרכו אל הכהונה הרמה.
