קורבן המזרח הפרוע

הפלשתינים רואים את זה - ומבינים עם מי יש להם עסק. הם מבינים, שבקו הראשון יש להם עסק עם משטרת קוני למל, כזו שמעדיפה פתרונות קלים על פני פתרונות צודקים. בקו השני יש להם עסק עם בתי משפט שלא ממש מתעמקים בעובדות, ונוטים לקבל את בקשותיה של המשטרה נגד המתפללים ה"מסוכנים", ועם בג"ץ שלא מוכן לגעת במתרחש על ההר. ומעל הכל, בקו השלישי יש להם עסק עם דרג מדיני שרק רוצה לעבור עוד יום אחד בשלום ולא מעז אפילו לחשוב על שינוי כלשהו של הסטטוס קוו, בו העבריינות משתלמת והשלטת הטרור והפחד היא הנוסחה המנצחת. אי-אפשר לנתק את הרצח של חיה זיסל הקטנטונת מכל הרקע הזה, הכולל גם יידויי אבנים בלתי פוסקים כלפי מכוניות יהודיות במזרח ירושלים, יידויי אבנים על הרכבת הקלה, תקיפות של עוברי אורח והתקפות על שוטרים. ישראל איבדה את השליטה על הנעשה במזרח הבירה, וכל הנוגעים בדבר - מאחרון השוטרים ועד לראש הממשלה - משלימים עם המצב הזה. נכון, הרשות הפלשתינית מסיתה לטרור ואבו מאזן היה ונותר טרוריסט מכחיש שואה שאינו רוצה בשלום. נכון, החמאס מקבל רוח גבית מהנעשה בעזה ומאירן. נכון, המדיניות של העולם היא צבועה ומעניקה עידוד לרוצחים. נכון, הקיפאון המדיני - ולא משנה מי אשם בו - מעודד פעילויות קיצוניות. נכון, יש גם יהודים מסיתים ורוצחים שמקומם מאחורי סורג ובריח. כל זה נכון וגם חשוב. אבל כל אלו פורחים בראש ובראשונה על קרקע דשנה של רפיסות באכיפת החוק. לפני שאנחנו באים בטענות ובדרישות - מוצדקות ככל שיהיו - אל הפלשתינים, בואו נבדוק את עצמנו. האם ישראל עושה הכל כדי להבטיח את החוק והסדר במזרח ירושלים? האם ישראל משדרת עמידה תקיפה על זכויותיהם וחייהם של כל תושבי הבירה? האם ישראל מבהירה שהיא לא נכנעת לטרור, אלימות ואיומים? כל עוד התשובה לשאלות הללו היא שלילית, ימשיכו להירצח תינוקות ברחובות ירושלים.