|
בקורת רוח של ממש ובסיפוק רב קראתי הידיעה, כי בנו של מי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו - הרב, משה חיים לאו - ומי שמתעתד לשבת על כסא רב ראשי לתל אביב-יפו, עד חודש יוני 2017, הפסיד בבחירות לרבנות, בירושלים וכי כרבנים ראשיים לירושלים נבחרו הרב אריה שטרן והרב שלמה עמאר. אין לי דבר וחצי דבר נגד משפחת הרבנים לאו, על ענפיה ושלוחותיה, אבל יש בלבי הרבה, על מי ההופכים כס הרבנות, קרדום לחפור בו וכל זאת על חשבונו של הציבור, המממן, מכיסו שלו, משכורות העתק של הרבנים הראשיים לישראל ורבני הערים, קטנות כגדולות. עוד לא התאוששנו מ"הכיבוש הגדול" של משרות הרבנים הראשיים לישראל - שהתקיימו לפני למעלה משנה - בידי הרב, דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף ובידי הרב, דוד לאו, בנו של הרב, ישראל מאיר לאו. והנה שוב "הסתערה" משפחת לאו על המשרה הקורצת של תפקיד הרב הראשי לירושלים. הפעם נשלח בראש חיל החלוץ, הרב משה חיים לאו, שנחל תבוסה מוחצת מצד המחנה הדתי-לאומי, שמועמדו, הרב, אריה שטרן נבחר לתפקיד המשרה הנחשקת של רב ראשי, בעיר הבירה. אך לא אלמן ישראל ותנוח דעתכם, גם תזוח. יש עוד שני רבנים משבט לאו, המשמשים בקודש בתפקידי רבנות ומקבלים כספם, מקופת המדינה. האחד - הרב דוד לאו, שמשכורתו העתק החודשית, כרב ראשי לישראל, מובטחת לו, למשך עוד כתשע שנים נוספות והשני - הרב, ישראל מאיר לאו שבלוליינות פוליטית ומשפטית כאחת, הצליח ומצליח לשבת על כסאות רבנויות מרבנויות שונות ואמור לשבת על כסא רב העיר תל אביב-יפו, עד לחודש יוני 2017. בסך-הכל מכהן ואמור הרב, ישראל מאיר לאו, לכהן, בתפקידים רבניים ממלכתיים, תקופת זמן של כ-33 שנה, לאחר שהוא כיהן - בעבר - בתפקידים שונים, כרב העיר, נתניה, רב העיר, תל אביב-יפו, רב ראשי לישראל ושוב כרב העיר, תל אביב-יפו, עד שנת 2017. כהונה זו מתאפשרת לו, מכוח תקנה מנהלית שחתם עליה, בשעתו, השר יוסף בורג, המאפשרת לרב, ישראל מאיר לאו, לכהן כרב עיר, עד גיל שמונים שנה. תפקידו של הרב, ישראל מאיר לאו, כרב עיר, אינו מונע ממנו לכהן גם כיו"ר מועצת יד ושם, כמו-גם לפרסם ספרים, בהוצאה פרטית. רווחי ספרים אלה מתווספים - ככל הנראה - למשכורת ההעתק החודשית, שמקבל הרב, ישראל מאיר לאו, זה שנים הרבה, כרב העיר, תל אביב-יפו. לא על הרב, ישראל מאיר לאו, בא אני להלין, אלא על תופעת ה"לאואיזם" ועל תופעת ה"יוספיזם", שעה שבניהם ובני משפחותיהם של רבנים ראשיים לישראל, רואים במשרות הרבנות, אם בערים ואם במושבים, משרות השייכות להם. בנים אלה אינם מהססים, לעשות שימוש בקשרים שיצרו הוריהם, כדי לקדם עצמם וסיכוייהם, להיבחר למשרות נחשקות אלה. יודגש ויוצהר, כי אין מדובר בבעל מפעל פרטי, הממנה בנו יחידו או בתו יקירתו, לתפקיד מנכ"ל או מנכ"לית העסק, שהקים ובנה הוא במו ידיו. < הדברים אינם נעצרים, אך ורק בתחומי הרבנות הראשית ובתחומי רבנויות הערים, אלא הדברים נכונים, גם בכל הקשור למינויים של שופטים ושופטות, מהדור השני, כמו-גם באשר למינויים של בניהם, בנותיהם ובני משפחותיהם של שופטים ושופטות מכהנים לתפקידים בכירים בשרות המדינה. כוונת הדברים הינה, למשרות נחשקות בפרקליטויות המדינה השונות, שבהן בולטים שמות מוכרים של בניהם בנותיהם של שופטים מכהנים וגם/או בקרובי משפחתם, מדרגה קרוב, כמו-גם בבניהם ובבנותיהם של שופטים ושופטות לשעבר. בעוד שהמחאה החברתית, כוונה אל שכבה דקיקה, דק מן הדק של עשרות בעלי הון, הקשורים זה בזה, תוך שהם מפרכסים זה פניה של זו וזו פניו של זה, אם במתן הלוואה בנקאית, בתנאים מועדפים ואם במתן עדיפות, זו או אחרת, שאין אדם רגיל מן הישוב יכול להשיגה, הרי "פספסה" היא מטרתה. המחאה החברתית, התעלמה - משום מה - מנפוטיזם זה של מינוי בני משפחה על-ידי וגם/או באמצעות הוריהם - במישרין וגם/או בעקיפין - לתפקידי שררה וגם/או לתפקידים בעלי השפעה מרכזית. הדברים נכונים ותקפים, אם בתחום הדיינות, אם בתחום המשפט ואם בכל תחום שמצפים היינו לראות, פיזור וביזור רב יותר, מאשר זה הקיים - נכון למועד כתיבת שורות אלה - בפרקליטויות המדינה השונות, כמו-גם ברבנות הראשית וברבנויות הערים השונות. איש אינו קובע, חלילה וחס, כי בנו או בנה של שופט/ת מחוזי/ת מכהנ/ת וגם/או שופט/ת מחוזי/ת, לשעבר, מנוע ופסול מלכהן בתפקיד בכיר בפרקליטות המדינה. איש אינו קובע, חלילה וחס, כי בנו של רב ראשי לשעבר, מנוע ופסול מלכהן בתפקיד רב ראשי לישראל, כפי שכיהן - בתפקיד זה - שנים קודם לכן, אביו. ישראל היא מדינה צעירה לימים וככזו, חייבת היא להקפיד על נורמות מוסריות ואתיות תקיפות, אשר הגם שאינן אסורות מן הפן המשפטי, הרי יש להן ניחוח, בלתי ראוי ובלתי מוסרי, לחלוטין. הדברים מזכירים, בדיחה נשכחת שהפכה לקלישאה, בדבר הרבנית שבאה אל הרב ושאלה אותו, שאלת רב, האם העוף שנפל אל תוך הכלי, המשמש לאגירת מי רגליים, הינו כשר. "העוף הוא כשר ענה לה הרב - אבל הוא מסריח וסרחונו נודף, עדי מרחקים". מצפים היינו, כי כמו שהוקמו וועדות לבחינת מידת הריכוזיות במשק הישראלי, בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011, הרי תוקם גם וועדה שתבחן דרכי מינויים של מקורבים ומקורבות של בעלי תפקידים בשרות הציבורי, כדי למנוע תחושה שהמינויים הינם כשרים, אבל בכל הכבוד הראוי, הם מסריחים - וסרחונם נודף, עדי מרחק. |
