גם אם תמשיך ישראל להרעיד את אמות הספים של העולם ותזהיר מפני הסכנה הקיומית המאיימת עליה מצד אירן המפתחת במהירות תוכנית גרעינית צבאית רחבת היקף - בקרוב מאוד ניאלץ כנראה להשלים עם עובדה מוגמרת ומצערת מאוד: אירן תהיה מעצמה שברשותה נשק אטומי.
האם משמעותה של התפתחות כזו תהיה שאירן תתקוף, באמצעות טילים בליסטיים, שורה "נבחרת" של יעדים אסטרטגיים בישראל, או אולי פירוש הדבר יהיה שישראל תתקוף בנשק קונבנציונאלי את אתרי הגרעין האירנים כדי להקדים רפואה למכה? נראה כי אף אחת משתי האפשרויות האלה לא תתרחש, בעיקר בגלל הסכנות הגלובליות והמזרח-תיכוניות הטמונות במתקפה מן הסוג הזה.
אירן לא תתקוף את ישראל כיוון שמנהיגיה - על-אף הצהרותיהם הלוחמניות כי ישראל היא חולי סרטני גרוע ביותר שיש לעקרו מן השורש - מכירים היטב את יכולת "המהלומה השנייה" שמסוגל צי-המעמקים הישראלי להנחית על מוקדי השלטון בטהרן. מנקודת הראות האירנית, ישראל התוקפנית היא סכנה לשלום העולם ומפני הסכנה הזו יש להתגונן על-ידי פיתוח נשק גרעיני, לא במטרה להשתמש בו כדי להשמיד את ישראל, אלא כאמצעי להתגוננות.
ישראל לא תתקוף בנשק גרעיני, כי מעשה שכזה יהיה בבחינת הודאה לא רצויה, הנוגדת את מדיניות העמימות רבת השנים, שיש בידיה נשק אטומי. ישראל גם לא תתקוף באמצעים קונבנציונאליים - למרות הדיבורים הקרביים של מנהיגיה - כי פירוש הדבר עלול להיות צעד הפתיחה במאמץ כול-איסלאמי מצד סוריה, טורקיה, עירק, מצרים, ערב הסעודית ואמירויות המפרץ - לפתח או לרכוש אמצעי לחימה גרעיניים, ולהפוך את המזרח התיכון לרב-גרעיני ומוקד להתלקחויות מלחמתיות עתידיות שאיש כיום אינו יכול לחזות לאיזה מחוזות סיכון עתידיים הוא עלול להוביל.
התפתחות כזו מעלה בעולם, ובעיקר בארה"ב, את השאלה היסודית: איך תתנהג אירן אחרי שיהיה בידיה נשק אטומי. האם תהפוך למעצמה גרעינית, תוקפנית ומאיימת, שתנסה לערער את מעמדה רב-ההשפעה של ארה"ב במדינות מפיקות הנפט במזרח התיכון וכך תמנע מתקפה ישראלית-אמריקנית בעתיד? או אולי תחליט אירן להרגיע את הפחדים של שכנותיה במזה"ת, לפתח יחסים טובים עם כול המדינות האיסלאמיות באזור, ולהבהיר להן שאין לה כול כוונות להשתלט עליהן או לכבוש אותן כפי שעשתה עירק בכווית בימי מלחמת המפרץ.
שאלה התנהגותית נוספת לגבי אירן מעסיקה גם היא את ארה"ב: האם היכולת הגרעינית, כאשר תתממש, תשנה לרעה את תהליך קבלת ההחלטות הצבאית-ביטחונית-כלכליות של אירן. ההערכה הבסיסית של ארה"ב, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרסומים של מכוני מחקר נתמכי-ממשל, טוענת כי בשום מקרה אין להניח שאירן תשתמש בנשק גרעיני נגד מדינה מוסלמית כלשהי, יהיו שליטיה אשר יהיו. הנשק הגרעיני בידי אירן ישמש אותה רק כאמצעי הרתעה נגד תקיפה ישראלית, למשל, או כנתיב להשפעה פוליטית דומיננטית.
תחום נוסף המטריד מאוד את ארה"ב הוא איך יתפתחו יחסיה של אירן עם ארגוני הטרור האיסלאמיים השונים המתרבים כמעט ללא שליטה. אירן מממנת כיום בהרבה מאוד כסף פעילות של ארגוני טרור, אך אינה מכוונת או מנחה וקובעת את יעדי פעילותם. ההערכה במערב היא כי מדיניות זו תימשך גם אחרי שיושלם תהליך ההתגרענות וכי אירן לא תאפשר "זליגה" גרעינית לידי ארגוני טרור - לא במידע ולא באמצעים התקפיים, כמו, למשל, פצצות מלוכלכות.
אבל הדיון בכול התרחישים האפשריים האלה הוא בבחינת רתימת העגלה לפני הסוסים. כי למרות כול ההבטחות של ממשל הנשיא ברק חוסיין אובמה, שארה"ב לעולם לא תאפשר התפתחות של "אירן גרעינית", כלל לא ברור אם הממשל יוכל לממש את ההצהרה הנשיאותית הזו, כיוון שהבטחות לחוד ומציאות לחוד, וקו הגבול החוצץ ביניהן ישורטט סופית רק אחרי שיתבררו תוצאות "בחירות האמצע" שיתקיימו בנובמבר, בחירות שיקבעו במידה רבה אם אובמה יהפוך ל"ברווז צולע" שאינו מסוגל להשיג רוב תומך למדיניותו במוסדות הנבחרים - הסנאט והקונגרס.
בחירות אמצע כהונה שנייה הנן בעלות השפעה משמעותית על יכולתו של הנשיא להמשיך להיות הקובע את המדיניות האמריקנית וליישמה. בהחלט יכול להיות כי מחוסר ברירה, בהתאם לתוצאות הבחירות, ייאלץ הנשיא אובמה להרים ידיים ולקבל כעובדה מוגמרת את ההכרח להעביר את מוקדי הכוח למפלגה הרפובליקנית שתהיה בפועל "בעלת הבית" בארה"ב. במצב הדברים הנוכחי נראה, כי בעקבות הידרדרות התמיכה הציבורית בנשיא אובמה, ספק רב אם אומנם יצליח לקיים את התחייבויותיו המילוליות, כולל ההבטחה לישראל בנושא הגרעין האירני.
כפי שהדברים נראים כיום, ישראל עלולה להיות המפסידה העיקרית - אם אובמה ינצח וגם אם יפסיד בבחירות האמצע. אובמה מנצח עלול להפוך אנטי ישראלי קשוח, כיוון שלא יהיה כבול בשיקולי הצורך להתמודד שוב על הנשיאות. אובמה מפסיד אולי לא יוכל להוציא אל הפועל החלטות אופרטיביות מזיקות לישראל, אבל בתור נשיא מכהן עוד שנתיים, הוא יוכל לפגוע במעמדה הבינלאומי, בתדמית הציבורית של מנהיגיה, ולמרר את חייה.
