סגירת מפעלים בפריפריה רוב הערים והישובים בפריפריה חיים ומתפרנסים סביב מפעלים מרכזיים בישוב המעסיקים מאות עובדים ומפרנסים מאות משפחות.
סגירת מפעל בעיר או עיירת פיתוח, משתק את העיר ומכניס את רוב התושבים לקטגוריה של מובטלים.
בעיר ערד נסגרו בשנים האחרונות ארבעה מפעלים ומאות מפוטרים, זו מכה שהעיר לא תוכל להתאושש ממנה.
נכון שטקסטיל יותר זול לייבא מסין, הודו, פקיסטן, טורקיה ועוד... וזה נכון שמבחינה כלכלית יבשה זה הגיוני לסגור, אבל מבחינה לאומית - אסור לממשלה להסכים לכך. כשיש משבר או רצון לשינויים - סוגרים ופוגעים במפעלים החלשים ובציבור החלש.
זה מזכיר לי שסוגרים את המתפרה במצפה רמון, שסוגרים את הספרייה לעיוורים בנתניה, את מפעל בריל המייצר נעליים לצה"ל, מאז מלחמת העצמאות, את המתפרה שתופרת מדים לצה"ל וכל זאת במסגרת התייעלות כלכלית. ומעל כל אלה מייבאים מחו"ל דגלי ישראל ודגלי היחידות. זה לא נראה לכם אבסורדי.
ואיפה ההגנה על הייצור המקומי? איפה ההגנה על המשאב הלאומי, הוא הפועל העברי, איפה ההגנה על התוצר המקומ?
שיא האבסורד את דגלי ישראל המקשטים בכל אירוע את הארץ כולל ימי העצמאות והאירועים הלאומיים - מייבאים מסין, וסגרו את המפעל המקומי. למה? כי יותר זול לייבא מסין, אפילו את הסמל הלאומי?
איפה לפיד וההגנה על מעמד הביניים למה נבחר לפיד, כי הבטיח להגן על המעמד הביניים, הבטיח לא לשחוק את המעמד, ומה קורה בפועל, בשטח, במפעלים הקטנים, לפועלים הקטנים, מפוטרים, נשחקים, נזרקים לבטלה.
המשיח התוכן - משה כחלון המשיח החברתי בדרך, מפלגה חדשה עם כחלון, שילחם ביוקר המחיה, דיור, סיור, ובירור.
בכל בחירות - צץ משיח תורן. אומנם כחלון אדם נחמד, רציני, עם כוונות טובות, אבל יוקר החיים, אבטלה, דיור - זה לא טלפונים ניידים, אולי זה דומה אבל אבטלה לא מצלצלת ואי-אפשר לסמס אותה.
תפקיד הממשלה והאוצר עד כמה שניתן לעזור למפעלים מקומיים בעיקר בפריפריה, על-ידי מענקים, סובסידיות, פטורים כדי שיוכלו להתקיים ולפרנס משפחות, גם אם הם לא כלכליים בשורה האחרונה.
תפקיד הממשלה - להגן על הייצור המקומי כנגד יבוא, כנגד תחרות זולה, בכל אותם התחומים שהם לאומיים וחיוניים לבטחון המדינה ולביטחון החברה. זה לא אומר שלא ניתן לייבא או להתחרות במוצרים מקומיים יקרים מתחומי החלב ודומיהם, אך להיזהר מאוד בתחומים שהם מחזיקים עיירות וישובים שלמים סביב מפעליהם.
יש מדינות רבות המגנות על הייצור המקומי והמעודדים אותו על-ידי מכס על יבוא, על-ידי שמכריחים את משרדי הממשלה לצרוך ולקנות מהתעשיה המקומית וכל הגופים הנתמכים על-ידי הממשלה להשתמש בתעשיה המקומית.
את השיקולים האלה צריך לעשות בזהירות, אך גם בנמרצות ובחכמה.
אם רוצים אין זו אגדה. זה המבחן האמיתי של ממשלה חברתית המגנה לא רק על גבולותיה אלא גם על אזרחיה.
