גילית קן נחשים? חסל אותו. כשאתה מנסה לחסל כל נחש בנפרד, או כל עקרב בנפרד, אתה לא רק מסתכן בעצמך, אלא מסכן את כל הסביבה. צה"ל של "צוק איתן" לא יכול להתגבר על צוק ההתפרעויות. אם השב"כ והמשטרה לא מסוגלים לספק את הפתרון והביטחון, יש להפעיל את צה"ל.
הטעות הקונספטואלית חוזרת על עצמה במחזוריות מדאיגה, כל כמה שנים. בהתחלה קוראים לזה אירועים מקומיים. כשזה מתפתח, המינוח הוא התפרעויות מקומיות, וכשזה גדל לממדים גדולים זה הופך לאינתיפאדה.
זריקות אבנים על הרכבת הקלה בירושלים נמשכות מזה זמן רב, הרבה מעבר למה שהיה מצופה שמערכת הביטחון, השב"כ או המשטרה יבינו, שצריך לדכא את היצר ההרסני הזה בעודו באיבו. כאשר מגמגמים, מהססים, מפזרים הצהרות והבטחות, במקום לפזר הפגנות ואירועים, התוצאה לפנינו.
כל אירוע חריג, כל אירוע פלילי, כל אירוע של פגיעה בנתיבי תנועה, מחייב תגובה חריפה, מיידית, בלי להתחשב אם מדובר בבוגרים או קטינים. קטינים מתפרעים וזורקי אבנים - יש לקנוס את הוריהם בסכומים גבוהים תוך התחייבות על ערבות. אפשר וניתן לעשות זאת על-פי החוק.
יש פתרונות - לא לחכות העובדה שכוחות הביטחון נתנו לאירועים הקטנים והמקומיים להתפתח ולהתרחב, הפכו אותם לבעיה שדורשת פתרון מהיר ויעיל.
דרכי הטיפול:
- להפוך את הקטע הבעייתי, שבו עוברת הרכבת הקלה ונתקלת ביידויי אבנים, לשטח סטרילי, להציב במקום מארבים + כוחות גלויים ופחות גלויים, לתפוס את מיידי האבנים, להחתים את ההורים של הקטינים על כתבי ערבויות ותשלום קנס, עם אזהרה שעבירה נוספת תוביל למשפט ולמאסר. במידה שיש ביניהם בגירים, יש להעמידם לדין בשיפוט מהיר והטלת קנסות כבדים ו/או מאסר.
- הטיפול השגרתי נמצא בידי משטרת ישראל על זרועותיה. המעגל השני הוא הפעלת שב"כ במקום שצריך. ואם כל זה לא יעזור, יש להפעיל את צה"ל לפני שהאירועים יתפסו מומנטום ויהפכו לאינתיפאדה לא רק של אבנים וילדים.
לסיכום - המצב אליו התדרדרו האירועים האחרונים היה חייב להדליק מזמן אור אדום. אבל עדיין לא מאוחר להגיב בנמרצות, בעקביות וללא מורא - מהתקשורת, מהביקורת ומהעשייה בשטח. ביטחון אזרחי ירושלים וביטחון אזרחי ישראל, בשקלול הכולל, גובר על כל יתר השיקולים.
