גבולותיהן של מרבית מדינות ערב השוכנות ממזרח לים התיכון סומנו בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, על חורבותיה של האימפריה העותומנית. הגבולות סומנו על-פי האינטרסים של בריטניה וצרפת ועל בסיס קשריהן עם קבוצות מקומיות. שתי קבוצות שאינן מוסלמיות קיבלו מדינות עצמאיות: היהודים קיבלו מבריטניה הבטחה - הצהרת בלפור - שהיא תסייע להם להקמת בית לאומי, והנוצרים שמצפון לישראל קיבלו מצרפת את לבנון כמדינה נפרדת מסוריה. לתנועה הציונית היהודית הייתה נוכחות פעילה במסדרונות הפוליטיים בבריטניה, והצרפתים הזדהו עם פחדיהם של הנוצרים בלבנון להיות מיעוט במדינה בעלת רוב מוסלמי.
קבוצה אתנית אחת - הכורדים - נשארה בלי מדינה. הם חולקו בין ארבע מדינות: עירק, סוריה, טורקיה ואירן, בעיקר כיוון שלכורדים לא היה ארגון מייצג בזירה האירופית, ושום מדינה לא פרשה עליהם חסות. לכן הכורדים הם הקורבנות האמיתיים והגדולים של הסכמי סייקס-פיקו. בכל מדינה שחלקם צורף אליה הם שנואים, משוללי זכויות, דחוקים לשוליים ונרדפים. מאז שנוסדו המדינות באזור, נהרגו מאות אלפי כורדים במאבקים שהם ניהלו נגד ממשלות המדינות שאליהן הם צורפו. מדינת ישראל סייעה לכורדים בצפון עירק במחצית הראשונה של שנות ה-70'.
מצבם האזרחי הבעייתי גרם להם להיות עזי נפש ובעלי תודעה לאומית עזה, שבמקרים רבים גוברת על המסורות השבטיות והפלגנות שעדיין קיימת בקרבם. תחושת המצור וההכרח להילחם באופן מתמיד על קיומם וזכויותיהם חייבו אותם לגייס את כל מי שיכול לאחוז בנשק. כך, בניגוד למסורת השבטית המזרח תיכונית המעניקה לאישה בדרך כלל את תפקידי המשפחה והבית, הצטרפו נשים כורדיות רבות לשורות הלוחמים.
במהלך החודשים האחרונים הורע מאוד מצב הכורדים, כש"מדינת האיסלאם" הופיעה בזירת האירועים בסוריה ובעירק. ארגון טרור אכזרי זה תוקף ומחסל כל מי שאינו מוסלמי סוני, ודוגמה לכך היא הגורל הנורא שנפל בחלקם של בני הדת היזידית: רצח, הרעבת המונים למוות, מכירת נשים בשוק העבדים ואיסלום כפוי. גם מקומות יישוב של מוסלמים סוניים אינם זוכים ליחס שונה, אם אינם מצטרפים ל"מדינת האיסלאם" ואם הגברים אינם מסתפחים אל קבוצות הרצח של הארגון.
הכורדים - שמרביתם מוסלמים סוניים - אינם מצטרפים ל"מדינת האיסלאם", ולכן הברירה שבידם היא להילחם כדי לא להישמד. העיר קובאני נמצאת מזה כחודש במוקד ההתרחשות, וכל הצדדים המעורבים משחקים בכורדים בני העיר משחק מלוכלך. אסד נהנה לראותם נמלטים לטורקיה, הטורקים שונאים אותם ולכן לא סייעו להם עד הימים האחרונים, המערב עסוק באבולה ואיך להציל את בגדד ועירק, ורק הכורדים מעירק וטורקיה רוצים לבוא עם נשקם לקובאני כדי לסייע לאחיהם הנצורים בה.
למחוק את המורשת הקולוניאליסטית מדינות העולם בכלל והמדינות הסובבות את הכורדים בפרט שוב מוכיחות בימים אלה לכורדים שרק הם יכולים לסייע לעצמם. רק צבא כורדי ומדינה כורדית הם הערובה לכך שהעם הכורדי יוכל לחיות חיים נורמליים כמו כל עם בעולם שזכה למדינה משלו. לכן מוסרית, על כל עם שזכה בעצמאות לעמוד לצד הכורדים, כדי שגם הם יוכלו לחיות כעם חופשי בארצם שבה הם מתגוררים כבר אלפי שנים. הם אינם מהגרים, אינם פולשים, והם לא ילכו לשום מקום אחר.
בימים האחרונים מתקיימים מפגשים של גולים כורדים והם מטקסים עצה כיצד לקדם את העניין הכורדי לקראת ממשל עצמי ברמה מסוימת, כשברקע קיים איום טורקי לחסל כל גילוי של עצמאות כורדית בשטחים הנמצאים במה שהיה מדינת סוריה. לעיני הכורדים של סוריה עומדת הדוגמה של אחיהם בעירק החיים בחבל אוטונומי כבר למעלה מ-20 שנה, עם ממשלה, פרלמנט, צבא, אמצעי תקשורת ומערכת כלכלית משלהם, תוך שמירה על קשר מצומצם למדי עם עירק. פליטים כורדים מסתובבים בעולם ומנסים לגייס תמיכה ציבורית וכספית בבעייתם הצודקת. על העולם - מדינות, ארגונים ואנשים - לתמוך בהם.
הגיע הזמן שהעולם יכריז על מותן של סוריה ועירק המלאכותיות שנוצרו בהסכמי סייקס-פיקו, ויעצב את המזרח התיכון על-פי האינטרסים של העמים החיים בו. הקולוניאליזם נעלם לפני 70 שנה, והגיע הזמן למחוק את המורשת הקולוניאליסטית, כלומר את גבולותיהן של סוריה ועירק. על מה שקרה ליוגוסלביה, לצ'כוסלובקיה ולברית-המועצות להיות המודל של העיצוב מחדש של המזרח התיכון. כולן התפרקו למרכיביהן האתניים, וכיום הן ברובן מדינות לגיטימיות ושלוות, מתפתחות ומתקדמות. גם אוקראינה מתפרקת. זהו תהליך טבעי בעולם שבו ההשתייכות האתנית, הלשונית, התרבותית וההיסטורית היא בעלת משמעות גדולה בעיני רוב הציבור, עד כדי כך שקבוצות מוכנות להילחם זו בזו למענה.
במזרח התיכון, כמו באירופה, הנאמנות למסגרת המסורתית - השבט, העם, הדת והעדה - חזקה יותר בעיני הציבור מהנאמנות למדינה המודרנית. לכן המדינות, סוריה ועירק במיוחד, נכשלו במשימתה העיקרית של מדינה: להתנחל בלבבות הציבור, ליצור תודעה של עם עירקי ועם סורי, ולהחליף את הנאמנות וההזדהות המסורתית בזו המדינתית המודרנית. לכן הכורדים עדיין מוגדרים על-ידי אחרים ועל-ידי עצמם ככורדים - ולא "סורים", "עירקים", "טורקים" או "אירנים".
על מדינות המערב בכלל, וישראל בפרט, לנקוט עמדה מוסרית, שהיא גם נכונה פוליטית, ולתמוך במילים ובמעשים בזכותם המלאה של הכורדים לעצמאות שלמה ולמדינה ככל מדינות הלאום בעולם. רק מדינה כזו תשחרר אותם מהסיוט בן עשרות השנים שהם חווים. הדבר נכון במיוחד כשמדובר במדינות המשתוקקות להכיר ב"עם פלשתיני" - עם מומצא שלא היה ידוע עד שנות ה-70' של המאה הקודמת, "עם" ללא ייחוד לשוני, תרבותי, אתני או טריטוריאלי. העם הכורדי הוא אמיתי, ולכן הוא ראוי להכרה ולזכויות, ודאי הרבה יותר מהעם הפלשתיני הווירטואלי.
ההכרה הבינלאומית בזכויות הכורדים תהיה למורת רוחם של הטורקים שבמהלך 30 השנה האחרונות טובח צבאם בכורדים ללא רחם, והרג מהם עשרות אלפים בטורקיה ובעירק. על העולם לדרוש מן הטורקים להכיר בזכויות הלגיטימיות של קבוצה נרדפת ומדוכאת, שלסבלו של חלק גדול ממנה הם אחראים.
גם ממשלת עירק הערבית תתנגד למדינה כורדית בשטחה ועל חשבון הנפט שלה. עם זאת, ברגע שתקום מדינה כורדית, לא מעט ערבים עירקיים ינשמו לרווחה ויברכו "ברוך שפטרנו". אסד גם הוא ישמח בליבו אם העולם יגאל אותו מייסורי הכורדים.
גם האירנים יתחילו לחשוש שהמיעוט הכורדי שחי אצלם יבקש להיפרד ממדינתם שהשתלטה עליהם בזכות הבריטים. אם אכן ימשיכו הכורדים באירן לשאוף לחיות במדינה נפרדת ויצאו למאבק על עצמאותם, ייתכן שפעילותם תעורר מיעוטים אחרים - בלוצ'ים, ערבים, אזרים -
החיים באירן לדרוש הגדרה עצמית ואולי אף היפרדות מאירן. תסריט כזה, שהוא מציאותי כמו שהוא מציאותי בעירק, סוריה וטורקיה, עשוי להביא את אירן למלחמת אזרחים ולקריסה, כמו שמתרחש בעירק ובסוריה, וקריסת אירן היא עוד ייתרון שיצמח ממדינה כורדית.
התמיכה בכורדים חשובה גם להתמודדות עם "מדינת האיסלאם". הכורדים מוכיחים שהם הכוח היחיד כמעט באזור הנחוש בדעתו להילחם נגד "מדינת האיסלאם". מדינות אחרות כטורקיה ואירן עד עתה אינן ששות להטיל את חייליהן לשדה המערכה, וכלל לא ברור אם יעשו זאת בעתיד. מדינות המערב וכמה מדינות ערביות מסתפקות בתקיפות מהאוויר, שאין בכוחן לחסל את "מדינת האיסלאם". אם לא יוטלו למלחמה כוחות קרקע שיסרקו כל בית ושוחה, כל מרתף וכל דירה, לא ניתן יהיה להיפטר מ"מדינת האיסלאם", ויש סיכוי גבוה שזו תישאר בשטח עוד שנים לא מעטות, והעולם יקבל את מציאותה כעובדה מוגמרת.
האם זכותם של הכורדים לעצמאות קטנה מזו של "מדינת האיסלאם"? במצב של מזרח תיכון קורס, חייבים להתחיל מחדש בתהליך של בניית מדינות חלופיות למדינות שהכזיבו. מדינה כורדית יכולה להיות התחלה מחודשת ונכונה של ההיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון, בעלת סיכוי גדול הרבה יותר להצליח מהתחלתן הקודמת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, שכשלה במרבית המקרים. מדינה כורדית תהיה "הדבר הבא" של האזור, ותפיח תקווה אצל רבים שהתאכזבו מ"האביב הערבי". "אביב כורדי" יפתח את תקופת "אביב העמים" המזרח תיכוני, 166 שנים אחרי ש"אביב" כזה החל באירופה.
