ברומן ״אמא, תחייכי!״ מאת הסופרת, המשוררת והעיתונאית סמדר שיר (
ידיעות אחרונות, 2013), תמצאו סממנים מן ההוויה הישראלית מימי קום המדינה עד ימינו. זהו רומן המספר על מיזוג גלויות, חיבור בין תרבות המזרח לתרבות המערב. בני הדור השני והשלישי לקום המדינה, ילידי הארץ שחיו בחלל של דעות קדומות ובתוך כך מרחף הרצון שיש להיזכר בעבר כדי להמשיך הלאה. וזיכרונות העבר של סמדר שיר הסופרת שחוותה את ילדותה ונעוריה כצברית, שזורים בשירים ובביטויים שהיא מצטטת ככותבת הספר ובדמות המספר הכל-יודע ובמבע המשולב במילותיה של הגיבורה.
גיבורת הספר, ״מיה״, שאותיות שמה אקרוסטיכון למלחמת יום הכיפורים, נעלמת בדרכה מחוף הים אל החדר ששכרה המשפחה בקיבוץ בעת נופש משפחתי בחג הפסח. היעלמותה של הגיבורה מניעה את מהלך הסיפור. מיה היא מטפלת שחוקרת את נושא הזיכרון ובמהלך העלילה מתגלים סודות על-ידי הקרובים אליה. במקביל נרקמות שתי עלילות, אחת של מיה השוכבת הוזה על החול והשנייה של בני המשפחה התרים אחר מיה.
כל אחד מסתיר משהו סמדר שיר אלופה בבניית דיאלוגים. היא כותבת סיפור מרתק שאי-אפשר להניח אותו מן הידיים, וכפי שסמדר כתבה אליי: ״עכשיו אני בידייך״. כשהספר הגיע אליי חשתי שבתוך עלילת הספר מקופלות תובנות שאליהן הגיעה הסופרת, חיפוש דרך ותהייה באשר למשמעות החיים.
נדמה לפעמים שזהו סיפור בלשי, מחפשים לאן נעלמה אם ורעיה. סימנים ריאליסטיים רבים שלובים בספר, שני קציני הביטחון של הקיבוץ עורכים תחקירים לבני המשפחה ותוך כך נחשפים סודות מעברן של הדמויות. למיה ארבעה ילדים, שלושה שלה, ובת אחת שהיא בתו של בעלה ממתנדבת גרמנייה שבאה לקיבוץ.
הבת עלמה מעלה בסיפור את משמעות הזהות הדתית. היא נולדה לאם ממוצא גרמני ולא יהודייה עם כל המטענים החבויים בקשר הזה. הבת מתגלגלת לארץ לחיות עם אביה מגיל צעיר. סיבת הופעתה של הבת האובדת מתגלה לקראת סיום הספר. עם ההתרה מתבררים הסודות ונפרמת התעלומה. לכל אחד כמעט נמצא סוד שנחשף. גם יונתן, אחיו הצעיר של ערן, בעלה של מיה, מסתיר משהו.
מנגנונים של הסתרה בכל הקשרים מסתתר סוד. אמה של מיה, תמרה, מסתירה ממיה את מהות היחסים שהיו לה עם אביה של מיה. ניכר שהסופרת מתמודדת עם הגדרות האהבה במערכות שונות בתא המשפחה ומחוצה לו. אהבה שאינה ממוסדת מול אהבה שקטה וקבועה. סערה מול משהו קבוע. ערכי שמירת המשפחה מול ערכי הרצון להגשים את עצמך כאישה.
אמה של מיה, תמרה, נושאת את הסוד הנורא באשר לגבר שאליו הרתה. שיאו של הספר בשיחה בין האם לבת, שבה נחשפת מערכת היחסים שהוסתרה ממיה כדי לגונן עליה. כל דור ניסה לבנות לדור הבא עולם שבו חבויים סודות. ההתמודדות מול המציאות הובילה את הנפשות הפועלות לחיים עם מנגנוני הסתרה.
בספר מוצגת משפחת המוצא של מיה, משפחתה המזרחית מן המושב, אמה החד-הורית שגידלה אותה בכוחות עצמה בתוך חברה מסורתית, כשהיא מנפצת את דמות האישה הכנועה. מול המשפחה במושב עומדת משפחתו של ערן, הוריו שושנה ומשה, שלא ידעו לבטא סממני אהבה כלפי ערן ואחיו, ובעת היעלמות הכלה מגלים סוף-סוף איך נפרץ הרגש. משפחה ממוצא אשכנזי שהסתירה רגשות גילויי חיבה.
הילדים, המשענת של ההורים בכל המשפחות, וגם עבור מיה גיבורת הספר, התינוקות שלה גדלו אך היא עדיין מפנטזת על הקשר התלותי של הילדים עמה. התינוקת איילת בת שלוש, אך נדמה שהיא רוצה לינוק. הילד נועם, שהוא ילד הסנדוויץ', שקיבל מצלמה מסבתו שושנה, מתעד את רגעי החופשה וכותרת הספר שייכת אליו. הכותרת נעה ברבדים רבים. היא אינה מתקשרת למיה בלבד אלא גם לאמה של מיה, תמרה, שגידלה את בתה בניגוד לציווי החברה.
"הוא לא הסערה שלי" הספר של סמדר שיר מעורר אותנו הקוראים לחשוב על משמעות החיים בארץ, על משמעות הזהות שלנו כערב-רב של עדות, על זהותנו כהורים, זהותנו כאימהות. היעלמותה של מיה מפרה את השלווה ואנו מתלווים אל המסע הפנימי והמסע החיצוני שעורכת הגיבורה והדמויות סביבה כדי לגלות מחדש את הרגש והמגע. למצוא את מיה משמעו למצוא מי אני ביחס לאחרים.
ומאוד הזדהיתי עם דמותה של מיה שמתנתקת מן העולם להיות לבד עם עצמה. "אני יודעת מה עושה ערן ברגע זה. הוא משפשף את העורף. מתלבט. אין לי ספק שזה מה שהוא עושה. אני כל כך מכירה אותו. כמעט כמו שהוא מכיר אותי. מפני שהוא לא הסערה שלי ואני לא הסערה שלו. מפני שהוא השקט. השגרה. כמו נעלי הבית שהרגליים מחליקות לתוכן בהנאה, בידיעה שיתאימו. שלא ילחצו. שלא יגרמו ליבלת או לפריחה. הוא הרוגע שלי, שנולד מתוך התאמה וממשיך להדביק אותנו זה לזה מתוך השלמה" (עמ' 281).
