זה לא עניין של ימין ושמאל, בהנחה שהשמאל השפוי עדיין רואה בירושלים המאוחדת את בירת ישראל בכל הסדר. הגיע הזמן להודות שלפנינו מלחמה ערבית-פלשתינית במסורת הפקות ה"התקוממות העממית", המוכוונות בידי גורמים ברָשות והתנועה האיסלאמית בישראל ובידי גורמים איסלאמיסטיים בעולם, כולל ארגוני שמאל המעוניינים בהחרבת חזון איחוד העיר. שום דבר ספונטני; מערכת הביטחון מכירה היטב את מקורות הטרור בבירה וחייבת לטפל בהם בשיטתיות. אסור "להכיל" יותר שום הפרת סדר. דין יידוי אבנים כדין ירי. אפס סובלנות. ערביי האזור והעולם קוראים את הקולות בתוכנו, שתמיד יאשימו אותנו בכל נבלה שעושים שכנינו. לדבריהם, אנחנו אשמים ברצח התינוקת, בשל התיישבותנו בנחלת אבותינו, בכפר השילוח, בעיר דוד ובמזרח ירושלים. בעומק הטענה חבויה גזענות, כביכול הערבים אינם אחראים למעשיהם, וזה מנהגם הטבעי, לדרוס תינוקות או לשגר טילים לבתי ילדים כל אימת שהיאהוד מתנהגים לא לפי הציפיות. לא מפיהם של גורמי השוליים הללו אנו חיים, גם אם העולם נותן להם במה מעבר למידותיהם. התקשורת העולמית מחבבת אוטו-אנטישמים, שהרי אם היהודים מודים שהם אשמים, אפשר לתמוך ביתר שאת בתבערה. אבל המשוואה הפוכה לגמרי: יותר יהודים בכל מקום, יותר ביטחון.

לא להתנצל, לא לפחד

אם יהודים אינם יכולים לקנות בתים בכסף מלא ולגור כאוות נפשם בירושלים הריבונית שהחוק הישראלי חל עליה כפי שחל בתל אביב - איבדנו את זכות הטענה ביחס לכל ארץ ישראל. אם יהודים אינם יכולים לעלות להר-הבית ואסורים במלמול פסוקים שהיו הלווים אומרים שם אלפי שנים לפני שמישהו שמע על האיסלאם, אז אין מנוס אלא לסגור את ההר כולו, גם בפני מוסלמים. ערביי האזור חייבים לשלם מחיר כבד על התנהלותם בהר-הבית בפרט ובבירה בכלל. אנחנו היהודים עשינו את ירושלים למה שהיא. חזרנו הביתה, וצריך להתנהג כבעלי הבית. לא להתנצל ולא לפחד. שיבת ציון ובניין ירושלים אינם אינטרס של העם היהודי בלבד; זהו חזון היסטורי של העולם החופשי כולו.