חודש מר-חשוון תופס מקום חשוב בזיכרון היהודי, בעיקר בשל פטירתה של רחל אמנו ב-י"א בו. דמותה של רחל כפי שהיא עולה מן הכתובים היא דמות של אם לאומית, לא רק אמם הפרטית של יוסף ובנימין אלא "אם האימהות", ובכיה הוא הבכי של עם ישראל המצפה לשוב לגבולו.
חודש זה זכה אף לכינוי "מר" - 'מר-חשוון'. מהיכן הגיע כינוי זה ולמה הוא החודש היחידי המכונה כך?
עברנו לא מכבר את חודש החגים: הימים הנוראים - ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום-הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת - שמחת תורה. הרשמים מחודש תשרי הנקרא גם ירח האיתנים עוד בעצמותינו, ואז נכנס לו החודש הבא, הנקרא חודש חשוון.
החודש שאנו נמצאים בימים אלה בתחילתו, נושא בשמו דבר מעניין: הוא החודש היחיד מכל חודשי השנה, שלשמו מצורף גם כינוי. במקור שמו "מר-חשוון", יש רבים הקוראים לחודש חשוון כך, מר-חשוון.
מדוע הוא נקרא כך ? מהיכן הגיע הכינוי "מר" לשם החודש? ישנן מספר סיבות לכך:
סיבה ראשונה: יש הטוענים כי הוא מכונה "מר", משום שאין בו אף תאריך מיוחד. לא חג, לא יום שמחה מיוחדת ולא יום אבל, פרט ליום הזיכרון לרחל אמנו. חודש הריק מחגים ומאירועים במסורת היהודית, ולכן סוברים הגורסים שדווקא בגלל זה ראוי להוסיף "מר", מלשון חשיבות מיוחדת לחודש זה.
סיבה שנייה: יש הטוענים שהסיבה לכינוי זה הוא שב-ז' במר-חשוון מתחילים לשאול (להתפלל) על הגשמים, ו"מר" בשפת הקודש העתיקה היא טיפת מים, ומכאן מקור הכינוי.
סיבה שלישית: יש המסבירים כי בחודש זה היו צרות רעות ומרות לישראל, לכן קוראים לו מר-חשוון שהיה רע ומר.
סיבה רביעית: יש המסבירים שהסיבה האמיתית היא ששמו של החודש במקורו הוא "מר-חשוון" שבשפה האכדית העתיקה הפירוש הוא "החודש השמיני". שהלא חשוון הוא החודש השמיני למניין החודשים, אם אנו מתחילים לספור מחודש ניסן. "מר", אם כן, הוא לא מר כפי שהוא נשמע, אלא "טיפת-מים" כי הוא החודש השמיני.
איך אם כן הגיע קיצור שם החודש "חשוון" להיות שגור בפינו?
ייתכן שהאנשים חשבו ש"מר" הוא כינוי ולכן השמיטו אותו וקראו לו חשוון ומכאן השיבוש.
עדיין, כאמור, יש בחודש הזה יום אחד ומיוחד והוא יום תחילת הגשמים, לכן אנו מוסיפים בתפילת שמונה-עשרה בנוסף ל'משיב הרוח ומוריד הגשם' שאומרים משמחת תורה, גם את 'ותן טל ומטר לברכה' בברכת השנים.
שיהיה לנו חודש טוב ושמח ומרובה בגשמים.