בעוד כשבועיים עתיד שר הביטחון משה (בוגי) יעלון להביא לאישור הממשלה, בהתאם לחובתו על-פי חוק יסוד: הצבא, את שם המועמד שהוא ממליץ למנות לתפקיד הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, לקראת סיום כהונתו של הרמטכ"ל
בני גנץ ב-14 בפברואר. על-פי הפרסומים השונים המועמד המוביל במרוץ על משרת המפקד העליון של המערכת הצבאית הישראלית הוא האלוף גדי אייזנקוט. עם השלמת הליך הבחירה הדמוקרטי הזה חשוב מאוד שהציבור ינסה להבין מהן, בעצם, התכונות הנדרשות מן הקצין הבכיר הנבחר, שבידיו אנו מפקידים את גורלנו.
פעם היה מקובל לחשוב שהרמטכ"ל חייב להיות, קודם כול, בעל תכונות של מנהיגות שהיא מין יכולת הנובעת ממתת-אל, או כריזמה בלע"ז, המתארת אדם בעל קסם אישי, יכולת שכנוע וכשרון תקשורת בין-אישית מצוינים, המסוגל לנצל תכונות אלה כדי לסחוף אחריו המונים. כיום השתנתה ההערכה, כיוון שבמהלך השנים הסתבר שהמנהיגות האמתית דורשת הרבה יותר מכריזמה. אצל המנהיג צריך למצוא גם יכולות אנושיות מסוימות שאותן ניתן לפרט כך:
פעולה בתנאים של אי-ודאות - היכולת לפעול נכון בנסיבות מלחמתיות משתנות במהירות.
יכולת הצגת חזון - היכולת להגדיר באופן ברור ומוחשי את המטרה שאליה הוא מוביל את מונהגיו.
דוגמה אישית - היכולת לבטא, במעשיו ובהתנהגותו, את הערכים שעל פיהם הוא פועל.
איזון בין שכל ורגש - היכולת לשקול, בעת קבלת החלטות, שיקולים רציונליים אל מול שיקולים אמוציונאליים.
הבנה באנשים - הבנה של אופן הפעולה של בני אדם במצבים מורכבים והתחשבות בצרכים של בני אדם אלה.
אומץ - היכולת להיות מפקד שלא ישלח את לוחמיו אל הקרב, ואולי אל המוות, בכל מחיר, רק כדי להשיג ניצחון אישי.
כושר ארגון - יכולת לעצב ולהפעיל מבנים ארגוניים מורכבים.
מנהיגי ציבור רבים במהלך השנים מאז הוקמה המדינה ניסו להגדיר לעצמם לא פעם מהן התכונות הנדרשות מן המפקד העליון של הצבא. הראשון שבהם היה ראש הממשלה ושר הביטחון
דוד בן-גוריון. וכך מספרת המסורת הצה"לית: יום אחד, אי-שם בשנות החמישים, באו לבן-גוריון אחדים מעמיתיו כדי להמליץ בפניו על מועמד לתפקיד הרמטכ"ל.
בן-גוריון שאל: "ומה המעלה המרכזית שלו?"
השיבו המציעים: "הוא קודם כול בחור טוב מאוד".
תגובת בן-גוריון למוביל קבוצת הממליצים הייתה: "אם הוא בחור טוב מאוד, קח אותו כחתן לבתך. אני צריך קודם כול קצין טוב מאוד".
גם שר הביטחון הנוכחי
משה יעלון נדרש בעבר לשאלה זו. בהרצאה בפני צוערים בבה"ד 1 הוא הסתפק בתיאור התמציתי הבא של תכונה חשובה אחת: "תמיד תטילו ספק. תמיד תשאלו שאלות. יש בצה"ל חופש מחשבה וחובה של ביקורת".
כאשר אנו, אזרחי ישראל הצופים מן הצד בתהליך הבחירה, ומנסים להבין מהו בעצם תפקיד הרמטכ"ל - צצות כמו מאליהן מספר תשובות אפשריות.
האחת: החוק קובע כי הרמטכ"ל הא המפקד העליון של הצבא. השנייה: הרמטכ"ל הוא המנהל הכללי של הגוף הגדול והחשוב ביותר בקיומה של המדינה ועל כן הוא חייב להיות בעל תכונות ניהוליות יוצאות דופן. יש האומרים שהרמטכ"ל צריך להצטייר כדמות הלוחם הקרבי, היודע להוביל את פקודיו אל מול פני המלחמה ולחזור משדה המערכה מנצח ורב תהילה.
על דרך ההיגיון ניתן להסיק מסקנה נוספת הקשורה יותר למערכת הפוליטית המאשרת את המינוי. את שיטות פעולתה של המערכת הזו מכיר אייזנקוט היטב מאחר שבהיותו תת-אלוף מונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון ואחר כך למזכיר הצבאי של ראש הממשלה
אריאל שרון. ואולי היכרות זו תסלול בפניו את הדרך לזכייה במינוי החשוב. מול המערכת הזו חייב הרמטכ"ל - יהיה מי שיהיה - להקפיד לנהוג ביושר ובנאמנות, אך בו בזמן גם תמיד לעמוד על דעתו המקצועית, קלה כחמורה, ולהבהיר לממנים אותו שהוא אסיר תודה על החלטתם, אבל רק הוא חייב להיות בעל הסמכות להחליט בכל מה שקשור בתפעול המערכת הצבאית.
בכל הדרמה המותחת הזו עדיין נותרה סצנה אחת שלגביה אין בינתיים תשובה: מה תהיה דרכו העתידית של האזרח בני גנץ.
השמועות שעדיין לא קיבלו אישור פורמלי מדברות על כך שהוא ילך בדרך שסלל ראש הממשלה המנוח
יצחק רבין אחרי שסיים לכהן בתפקיד הרמטכ"ל. תחילה ימונה גנץ לשגריר ישראל בארה"ב ואחר כך יחזור לישראל וישתלב במערכת הפוליטית. ואולי לא רחוק היום וכולנו נוכל למצוא את גנץ בתפקיד שכול כך הרבה אנשים חושקים בו - ראש ממשלת ישראל, כמו יצחק רבין. אחרי הכול, במונחים של קריירה פוליטית, גנץ עודנו איש צעיר שעתידו לפניו.
