נהיגה בשכרות, נוסף על היותה מסוכנת, היא עבירה לא פעוטה ובצידה עונש מוחשי ביותר - שלילת הרישיון לשנתיים לפחות. הליך בדיקת רמת האלכוהול בדם שמבצעת המשטרה כולל שורה של שלבים ופעולות, רובן פרוצדוראליות ופשוטות יחסית, אך כאלה שדורשות דיוק רב והקפדה מדוקדקת על הנהלים. לכן, לנוכח אימת הסנקציה שבהרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, נאשמים רבים בוחרים לנהל את הגנתם עד הסוף (להבדיל מהגעה להסדרי טיעון עם התביעה) ולנסות לקעקע בכל דרך שהיא את גרסת התביעה.
לשם כך עורכי דין מעיינים היטב בשורה ארוכה של דוחות ומסמכים, בניסיון לאתר שגיאות, ראיות לאי-תקינות, העדר ביצוע בדיקות כיול תקופתיות למכשור שבו משתמשת המשטרה וכיוצא באלה. לכן, כל ממצא טכני שעשוי לערער את אמינותו של מכשיר מדידה יכול לסייע לנאשם.
בין השאר נבדקים דוחות עיכוב ופעולה של השוטרים בשטח שאוכפים את עבירת הנהיגה בשכרות, דוחות בדיקת מכשירי המדידה הידועים בשמות "נשיפון" ו"ינשוף", פלטי כיול של מכשירי המדידה, תעודות מאת טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה (שבודקים את תקינות המכשירים), כרטיסי מכשירים, טפסי ביקורת תקופתית, תעודות בלון מעבדה, תעודות הסמכה למפעילי המכשור, אישורים ממכון התקנים ועוד.
בעבירת הנהיגה בשכרות, הראיה המסבכת ביותר ובעלת המשקל הרב ביותר שיש לתביעה היא תוצאת הבדיקה המדעית. נטיעת ספק באמינותה של בדיקת שכרות מגבירה משמעותית סיכויים לזיכוי, ולחלופין - מאפשרת להגנה לנהל מו"מ יעיל להמרת העבירה החמורה של נהיגה בשכרות לעבירה אחרת, קלה ממנה ושעונשה אינו מחייב שלילה בפועל של רישיון הנהיגה.
המכשיר היה תקין פרשה שהוכרעה לאחרונה בבית המשפט לתעבורה בתל אביב (2.10.14) עסקה בעיכוב של נהגת שנתפסה על-ידי שוטרים בתל אביב באמצע הלילה, אחרי שזיהתה מחסום משטרתי, ניסתה להתחמק ממנו ונכנסה לרחוב ב"אין כניסה". מפי הנהגת נדף ריח חזק של אלכוהול, והשוטרים שחשדו בשכרותה ביקשו ממנה לערוך בדיקה במכשיר "נשיפון" (מכשיר פשוט שאינו מדויק ביותר ושנועד לתת אינדיקציה ראשונית להימצאות אלכוהול במידה מסוימת בדם).
אלא שהנהגת נשפה לתוך המכשיר, פעם אחר פעם, במשך 15 פעמים, נשיפות קלות ביותר שלא היו מספיקות בעוצמתן, ובכך הכשילה את הבדיקה. אך גם נשיפה קצרה אחת נתנה לשוטרים אינדיקציה להימצאות של אלכוהול בדמה, בשיעור גבוה. הנהגת עוכבה, ביצעה בדיקת מאפיינים (שנכשלה בחלקה) ולאחר מכן התבקשה לעבור בדיקה במכשיר ה"ינשוף". אלא שגם אז נשיפותיה היו קלות, ושישה ניסיונות לביצוע בדיקה לא הועילו. עם זאת, באחד מנסיונות הנשיפה התקבלה תוצאה של ריכוז אלכוהול גבוה בדם, כמעט כפליים מהמותר.
התביעה טענה שהנהגת הכשילה את הבדיקה וביקשה להשתמש בחזקת הסירוב למתן דגימה - חזקה שעל-פיה המסרב לתת דגימה מוחזק כמי שנהג בשכרות. על-אף ניסיונות הנהגת לטעון שלא סירבה, אלא שהמכשירים לא היו תקינים, בית המשפט קיבל את גרסת התביעה והרשיע אותה.
בית המשפט הסביר, שמקרה זה נעדר נסיבות מקלות שבאמצעותן ניתן היה להסביר את כשל הבדיקות, וזאת בהינתן כמות הנסיונות שערכה המשטרה והתנהגותה הכללית של הנהגת, שכאמור ניסתה לברוח מהשוטרים ולהתחמק מהמחסום המשטרתי. התביעה הוכיחה, כי לאחר שהנהגת הכשילה את ניסיונות הבדיקה, השוטרים ערכו בדיקות לאותם מכשירים על גופם שלהם, ותוצאותיהן אינן מותירות ספק שהמכשירים היו תקינים.
מדובר בנהגת צעירה ובאישה שאינה סובלת מאסטמה - מחלה שעשויה להסביר קשיים ביכולת לנשוף אוויר בחוזקה - ולכן לא נמצאה כל סיבה לכשל הבדיקות, בייחוד לנוכח מספר הנסיונות שערכו השוטרים, מלבד כוונת הנהגת להכשילן. במקרה זה הוכחו גם תקינות מכשירי המדידה וכיולם בהתאם לנהלים. בית המשפט הרשיע את הנהגת בנהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק.
