ארבעה כנסים בינלאומיים התקיימו בהונגריה, כשבסיסם בעיירה פילישפאלו, קרוב לבודפשט, בין השנים 2012-2008, ובהם, המשוררים המוזמנים דיברו מספר שפות בנוסף לשפת השירה. ארבעה כנסים וחתול, חתול ושמו מאו, שהרגיש כבעל הטירה של המארח, המשורר היהודי ארון גאאל, בעל תואר האצולה, ברון.
לא סתם חתול הוא היה. הוא בעל הופעה מכובדת, מתנהג באצילות, נראה כשולט בביטחון בשטח וכולם עושים רצונותיו למרות שהם נרמזים ב"חתולית" בלבד.
חתול או מלאך? האם החתול מאו הוא חתול אמיתי, שהגיע מהיער הסמוך והסתובב בין חברי המשלחות הספרותיות, כדי לחלק לכל בעל שפה שונה מהאחרות, את אחת מתשע נשמותיו. זאת, כדי שניתן יהיה להבחין ביניהן ובייחודיות של כל אחת ואחת.
או אולי הוא מלאך בדמות חתול-מלאך המשוררים, או בלשון מליצית משורר החתולים, שירד מלמעלה ללמוד מבני
האדם להכניס קצת שמחה ליללותיהם הנוגות של החתולים. ובד בבד השרה את רוח השירה, שתרחף מעל המשתתפים ותביא אותם לגבהים ספרותיים רמים.
או אולי החתול מאו הוא משהו דמיוני, שנגרם בעקבות טעימת יתר של אלכוהול, שנתרם בנדיבות על-ידי הספונסרים ולכן כל אחד מהמשתתפים דמיין וראה אותו בעיני רוחו אחרת, בהתאם לסוג השירים שהוא כותב.
גשר לעולם טוב יותר האם החתול מאו או יורשיו, באמת הבינו את מה שהתרחש סביבם ושלטו באירועים, או שהם נתנו לדברים לקרות ורק הסתובבו גאים בין הנפשות, בין הסצנות, בהבינם את הסמליות שהם משמשים עבורן.
הייתה זו סמליות של היכולת לקשור בין קצוות שונים, בין בני לאומים שונים ולגרום להם לראות שהיצירה הספרותית והשירה בעיקר, הן הגשר לעולם טוב יותר לשותפות ולאחווה.
בכל מקרה, הכנסים וקורות שושלת מאו השתרגו זה בזה ויצרו מארג ייחודי שגרם לאחד המשוררים, מנחם מ' פאלק, הנציג של השפה העברית, להעלות את הדברים על הכתב, מיד לאחר הכנס הראשון, בספרון קטן כמהדורה ראשונה, ספרון שהלך וטפח מכנס לכנס, ממהדורה למהדורה.
במהדורה הראשונה הופיע "דברו של מייסד שושלת מאו" בעברית כמקור, ובעשר שפות נוספות, כיאה לכנס המאחד בין עמים, בין השירה. ככל שחלף הזמן, התרגומים ל"דברו של מאו" התרבו, ובמהדורה הרביעית כללו כחמישים שפות.
כוחו של השיר כמאחד ככל שהזמן חלף החתול מאו הרגיש נוח ונינוח יותר וכך גם המשוררים סביבו. הכל הפך טבעי והחתול היה לחלק מהמשתתפים, מהותם והווייתם. הוא ויורשיו לא היו חתולים סתם כך, אלא חתולים משוררים, הלוקחים חלק בהוויה ובשיח השירי ובעיקר נותנים השראה למשתתפים.
מאו היה מעין חתול מאגי, מיסטי, המושך אחריו מלמטה למעלה שובל של אמונה בטוב, בישר, אמונה בכוחו של השיר לאחד את בני האדם.
עיניו הבוהקות של מאו הן כפנסים המאירים בחושך את הדרך למשוררים הצועדים לעיתים באפילה ולפעמים עצבותם מכסה על תקוותם.
מספר מילים עם גב' גאאל אך גורלו היה כגורלם של הכנסים, החל בכבוד ויוקרה ונחלש עם הזמן. כמו בכנסים הראשונים, בהם הנציגות השלטונית הבכירה, הפרלמנט וראשי העיריות נתנו חסות, ועד הכנס האחרון בו הם נעלמו לגמרי והמשוררים קראו את שיריהם בכיכרה של עיר. אומנם היוקרה השלטונית נעלמה, אך האחווה והשותפות השירית התחזקה.
ושושלת החתול? גם זו איבדה מתכונותיה ורק החתול המיוחד הראשון ויורשיו בדור השני והשלישי, כמו שהופיעו, כך גם נעלמו באי שם, כשסיימו את תפקידם להאיר את דרך המשוררים. והדורות הבאים נראו והיו כסתם חתולי רחוב, שאינם מכירים את שפתו של מאו ועל כן הם דוברי "מיאו עממית".
מלאך השירה עבר אולי למקום אחר וייתכן שהופיע אפילו, ליד חומות העיר העתיקה בירושלים, בכנס משוררים אחר שנערך שם ב-2012 (כפי שאכן נדמה לכמה מהמשתתפים שקרה). הוא הופיע לפתע, קרב לאשתו של המשורר ארון גאאל, שביקרה עם בעלה בארץ הקודש והחליף עמה מספר מילים בשפת "מאו האצילית" הידועה רק לשניהם. הוא ביקש ממנה בכך, להזכיר למשוררים שסביבה את משימתם ותפקידם עלי אדמות. ואז נעלם שוב בתוך הילה ערפילית המרחפת מעל.
ייתכן שנראה את מאו בעוד כמה סיטואציות במציאות, או גם בדמיוננו, כשהוא מרחף מעלינו (כמו בשיר האלכוהול הכלול במהדורה האחרונה) ואומר: "יפה למדתם ממני לאהוב ולשמח את האנושות בשירתכם". הוא ימשיך ויאמר: "אין לכם גם צורך להשיב את כבודי ("הכבוד האבוד של מאו"), כי אני ממילא רק פרי דמיונכם ויציר מחשבתו של כל אחד מכם. אתם עצמכם משיבים את כבודכם וכבוד הסובב אתכם בשירתכם".
אושר, שלום ואחווה לא לחינם מוזכר החתול בחילופי המיילים המתקיימים עד היום בין המשתתפים השונים, או בשיחות, כשחלק מהם נפגשים בכנסים אחרים. כי הרי הוא, מיודענו מאו, אף נתן השראה לתרגום הדדי של ספרי שירה, כשיתוף פעולה בין משוררים ממדינות שונות.
וכדי לשמש זיכרון נצח לקורותיה של שושלת מאו וכוחה החיובי על המשוררים, הועלו על המחשב ומשם על דפי הספר, קורות חייו בשיר המיוחד על כל תרגומיו. זאת כדי שהשפעתו תהיה אוניברסאלית, כמו שכיוון מייסד הכנס, כמו שרצה מייסד השושלת, ויוכל להשפיע על עולם ומלואו, בכל עם ועם בשפתו המיוחדת.
ומי ייתן שכאשר ישוררו אותו בשפות השונות, רוחו של מאו תפזר, כמו באגדות, דרך השיר בכנפיה אבקת אושר, שלום, אחווה ושלווה.
"מיאו מיאו, מאו מאו" כמו שהבנתם, הכנס הראשון הוליד בעקבותיו ספרון דק שכלל את פרטי הכנס, שירו של מאו ועשרת תרגומיו הראשונים ופרטים נוספים. מכנס לכנס תפחה המהדורה, העשירה את הפרטים עליהם, הוסיפה תרגומים, עד למהדורה האחרונה, הרביעית, שחתמה את מעשי הכנסים ושמה קץ למיתוס של שושלת החתול הקיסרי, מאו.
המאמר הזה מנסה להסביר את רציונל הכנסים, המיתוס של מאו ותהליך הלידה, הצמיחה, והסיום של המהדורה הרביעית של הספר שנקרא בראשיתו בשם "נקמתו של החתול מאו".
ואתם, בהחזיקכם בידיים את הספר הנוכחי, המנציח גם בעברית וגם באנגלית את האירועים, והכולל תיאור כל הכנסים, תצלומים מהם ועד לתרגומים השונים לשיר הנושא ולשירים אחרים, ואפילו מצרף את המאופדיה של הכנסים. אתם, אל תשכחו לדבר בשפות השונות עם רוחו של מאו ולהגיד לו "מיאו מיאו", סליחה, "מאו, מאו".
