בשנת השמיטה אין לרכוש ירקות ופירות במחיר מופקע, אם האמיר למעלה משליש ממחירו. התורה חסה על ממונם של ישראל. אמר רבי זירא, שבעד הידור מצוה רשאי להוסיף עד שליש מעלות המצוה [ב"ק ט', ב']. לדוגמה: לפניו שני ספרי תורה, רשאי לקנות את המהודר, אם לא עלה מחירו בשליש מהפחות מהודר.
האוכל ירקות ופירות בהכשר על-פי היתר מכירה יש לו על מי לסמוך. אשר על כן, רק למי שיש לו כסף פנוי רשאי להדר ולרכוש פירות וירקות, אם מחירם לא האמיר מעל שליש, ממחירם של אלה הכשרים על-פי היתר המכירה.
בשעה שחכמים ראו שהסוחרים מפקיעים שערים, היו אוסרים על חברי קהילותיהם רכישת מצרך, אפילו אם מדובר היה ברכישת דגים ל
כבוד שבת. יש בכוחם של הצרכנים למחות וללמד את הסוחרים פרק, לבל יעזו לייקר סחורתם ובתוך כך לנצל את היהודי המבקש לכבד את שבת קודש בדג משובח.
חכמים דאגו למסחר הוגן ולאפשרויות מחיה שוות ערך לעני ולעשיר, בעיקר בכל הנוגע לצרכיו הבסיסיים של האדם. לכן תיקנו תקנות למניעת הפקעת שערים ואסרו לאצור פירות כדי ליקרם. "אין גוזרין תענית ציבור בתחילה בחמישי, שלא להפקיע השערים" [תענית ט"ו, ב']. התענית והשבת מחייבות רכישת מצרכים גדולה יותר מהרגיל, וידוע שהסוחרים בראותם ביקוש רב מהרגיל, ממהרים להפיק רווחים ומעלים את המחירים.
הגיעה העת, שרבני ישראל יתכנסו כדי לקבל החלטות ולחוקק חוקי מסחר, שימנעו מן הסוחרים להפקיע את מחירי המצרכים בכשרות מהודרת. אסור שכשרות מכל סוג שהוא, תייקר את המצרך ביותר מאחוז אחד בלבד.
אין זה סוד, שיש מי שמנצלים רצון הציבור להדר במצוות ולהקפיד על רכישת מצרכים עם הכשר "למהדרין" ומפקיעים שערים רחמנא לצלן.
במצרכים שהנפש תלויה בהם אסור שמתח הרווחים יעלה מעל שתות (שישית = 16%). סוחר המעלה מחירם של צרכי אוכל נפש בלמעלה מחמישית מן הקרן, דינו כמפקיע שערים. חז"ל ראו בהפקעת שערים תופעה חמורה הפוגעת בעיקר בעניים, עד שהשוו אותם למלווים בריבית ועליהם הכתוב אומר "נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח מעשיהם". חכמים מכנים את מפקיע השערים בתארים המפקפקים "גזלן", "רשע", "מפסידי עניים".
לא יעלה על הדעת שהידור כשרות במצוות השמיטה יביא להפקעת מחירים. אמרה התורה [שמות כ"ג, י"א] "והשביעית תשמטה ונטשתה ואכלו אביוני עמך", ללמדך שמעיקר הדין יש לוודא שלעניים יהיה מה לאכול ובחינם, רק יבוא לשדה וייטול מההפקר.
