בפרשת הרפז עסקינן, פרשה אשר אחד מאדניה הוא מערכת קשרים פסולה בין עיתונאים ובין אנשי שלטון ואנשי צבא, פרשה בה זויף מסמך, מסמך מזויף נדחף מלשכות הבכירות ביותר בצבא אל העיתונות לצורך פרסומו, ולבסוף פרסום ברבים, בטלוויזיה, של מסמך מזויף אל מול מאות אלפי צופים (עובדת הזיוף נקבעה על-ידי רשויות החוק רק לאחר הפרסום).
ומסתבר שהקלקולים האלה הנובעים מיחסי שלטון-עיתון פגומים לא מסתיימים במפקדת הצבא אלא הם תופסים גם כמה חלקות טובות במערכת אכיפת החוק, כי אחרת איך ניתן להסביר את העובדה שחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, אשר ודאי שותפים לה מספר מאוד מצומצם של אנשים מוצאת עצמה על דפי העיתון טרם היא פורסמה רשמית, ואם מקור ההדלפה הוא במשרד הביטחון, כפי שנאמר בכתבה, נשאלת השאלה מה עושה חוות דעת היועץ במשרד הביטחון טרם הוא מגיש אותה פורמלית למשרד?.
בידיעות אחרונות כתוב "בחוות הדעת שיגיש ביום שישי צפוי וינשטיין לכתוב כי מעורבותו לכאורה של סגן הרמטכ"ל איזנקוט בפרשת הרפז הייתה 'שולית וזניחה' " כך כתוב באותיות ברורות ומובהקות ובמירכאות כפולות כאילו המדליף או המדליפה (או העיתונאי) קוראים מהמקור שעדיין לא פורסם, או שהם בפועל שולטים בידיו של היועץ המשפטי לממשלה וקובעים בעצמם מה יכתוב היועץ בחוות דעתו.
זאת ועוד, על-פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה
1.1500 אשר עודכנה לאחרונה ב-2013 כלומר בתקופתו של היועץ וינשטיין, נאמר בפירוש כי על השר הממנה את הבכיר לבצע בדיקה מקדמית (במקרה שלנו בדיקה מקדמית לבדיקה של ועדת טירקל הפועלת מכוח חלטת ממשלה 91 מ 2006 ואשר סמכויותיה הרחבות אף הודגשו על-ידי בית המשפט העליון), ושם כתוב בפירוש שהגורם האחראי על אותה בדיקה מקדמית הוא היועץ המשפטי של המשרד, ולא היועץ המשפטי לממשלה, וכידוע אסור לממשלה ולגורמיה לפעול אלא מכוח הסמכה מפורשת, ואיש לא הסביר לנו מדוע ומתקוף איזו סמכות שודרגה הבדיקה מהיועץ המשפטי של משרד הביטחון, ליועץ המשפטי לממשלה? האם זה משום קיומו של
ניגוד עניינים? או משום שהיה חשש מה יפסוק היועץ המשפטי של המשרד? האם אנו נחשבים עדר של טיפשים אשר לא זכאים להסברים מינימאליים במצב של חריגה מההנחיות על-ידי מי שאחראי להן ובנושא כל כך טעון ורצוף סימני שאלה אשר החלטות היועץ המשפטי לממשלה בו היו שנויות מאוד במחלוקת, לפחות מול מסקנות
מבקר המדינה בנושא?.
זאת ועוד הבדיקה על-ידי היועץ המשפטי של המשרד מוגדרת בפירוש בהנחיות כבדיקה מקדמית לבדיקתה של ועדת טירקל, ומדוע לא מבהיר היועץ המשפטי לציבור כי בדיקתו היא בדיקה מקדמית לבדיקה על-ידי הגוף המוסמך היינו ועדת טירקל? ומדוע נדחים כל התהליכים עד הרגע האחרון באופן שאולי ועדת טירקל תתקשה לבצע את העבודה, ולחץ הזמן ייאלץ אותה אולי לקצר תהליכים חיוניים ולחתוך פינות חיוניות?
פרשת הרפז מצביעה על קלקולים קשים במסדרונות השלטון, ועל קשרים מפוקפקים לטעמי בין השלטון לעיתון, והטיפול בפרשה, במקום להקטין את החששות האלה מגביר ומעצים אותם באופן המטיל ספק רציני בשיקול הדעת והשכל הישר המכווין את מערכת אכיפת החוק במדינה.
